מאת מערכת אי-מד
קיים קשר ישיר בין סכיזופרניה והתפתחות סוכרת, גם בהעדר גורמי סיכון לסוכרת, כך עולה ממחקר חדש מ-JAMA .
החוקרים מאנגליה מצאו שרמות סוכר בצום היו מוגברות במטופלים עם אפיזודה פסיכוטית ראשונה (FEP) . בנוסף לכך, בעת הופעת המחלה, הסבילות לגלוקוז הייתה מופחתת ורמות אינסולין בצום היו מוגברות, עם עלייה בתנגודת לאינסולין, וזאת גם כאשר בוצעו התאמות לשימוש בתרופות אנטיבפסיכוטיות, דיאטה ופעילות גופנית, הידועים כמשפיעים על הסיכון לסוכרת.
להערכת החוקרים הנתונים מהווים "קריאת השכמה" לטיפול מונע לסוכרת בעת אבחנה של סכיזופרניה חדשה.
החוקרים מדווחים גם כי תוחלת החיים של מטופלים סכיזופרניים נמוכה ב-15-30 שנה משל האוכלוסייה הכללית, כשהתמותה המוקדמת נובעת רובה ככולה מגורמים שאינם קשורים למערכת העצבים המרכזית. ההערכה היא שסוכרת סוג 2 שכיחה יותר עד פי 3 בקרב סכיזופרניים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
החוקרים מציינים שאין זה ברור עדיין עם הסכיזופרניה מכילה סיכון תורשתי לאי תפקוד מערכת הסוכר.
בסקירה השיטתית והמטה-אנליזה שהחוקרים ביצעו נעשה שימוש ב-16 מחקרי מקרה-בקורת בכדי לבחון אם יציבות מערכת הסוכר הייתה פגומה במטופלים עם PEP בהשוואה לקבוצת בקורת. סך המדגם כלל 731 מטופלים וקבוצת בקורת של 614 נבדקים בריאיים. קבוצת ה-FEP הייתה בריאה מבחינה פיסית וללא תחלואה אחרת שהייתה אמורה להשפיע על יציבות מערכת הסוכר.
לאחר מבחן סבילות סוכר פומי, רמות הסוכר בצום היו גבוהות יותר באופן מובהק במטופלים עם PEP (עם (Hedges g = 0.20; 95% confidence interval [CI], 0.02 - 0.38; P = .03) , כמו גם רמות הסוכר ((Hedges g = 0.61; 95% CI, 0.16 - 1.05; P = .007), בהשוואה לנבדקים בקבוצת הביקורת.
התוצאות היו דומות גם לרמות אינסולין ((Hedges g = 0.41; 95% CI, 0.09 - 0.72; P = .01) , ותנגודת אינסולין (Hedges g = 0.35; 95% CI, 0.14 to 0.55; P = .001).
כל הנתונים נותרו מובהקים גם לאחר התאמות ל-BMI , פעילות גופנית, סוג דיאטה, מוצא אתני.
החוקרים סבורים שלממצאים יש משמעויות קליניות חשובות הן באשר לאבחון וטיפול מונע, כולל חינוך המטופלים באשר לסיכון הגבוה שלהם לסוכרת.
JAMA Psychiatry. Published online January 11, 2017. Full text