פעילות גופנית עשויה לשפר תסמינים חיוביים ושליליים, כמו גם תפקוד חברתי וקוגניטיבי, בצעירים בסיכון גבוה במיוחד לפסיכוזה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Psychiatry.
החוקרים ביקשו לבחון את ההשפעה המניעתית של פעילות גופנית על תסמיני סכיזופרניה וגם לבחון את ההשפעה על ההיפוקמפוס, אזור במוח בו לעיתים קרובות ניתן לזהות שינויים טרם הופעת פסיכוזה.
לצורך כך, הם בחנו 12 מתבגרים או מבוגרים צעירים בסיכון גבוה במיוחד לפסיכוזה (גילאי 16-24 שנים), אשר דיווחו על אורח חיים יושבני בעיקרו. המשתתפים השלימו שאלוני Structured Interview for Prodromal Syndromes לפני ואחרי התערבות פעילות גופנית לאורך 12 שבועות, במטרה לאפשר לחוקרים לאבחן תסמינים מוקדמים ולעקוב אחר שינויים בתסמינים חיוביים ושליליים.
המשתתפים חולקו באקראי לפעילות גופנית 2 או 3 פעמים בשבוע והתאמנו ב-65-85% מצריכת החמצן המקסימאלית במשך 30 דקות בכל פעם, תחת השגחה של פיזיולוג ספורט. התסמינים החיוביים והשליליים, תפקוד חברתי, תוצאות הערכה נוירו-קוגניטיבית, כושר קרדיווסקולארי ומבנה ההיפוקמפוס וקישוריות תפקודית נבחנו לפני ואחרי המחקר.
בסופו של דבר, תשעה משתתפים השלימו את ההתערבות. בקרב המשתתפים במחקר תועד שיפור בתסמינים החיוביים והשליליים ובתפקוד החברתי; עוד זוהה שיפור בתחומים רבים בתפקוד הקוגניטיבי וכן עליה בקישוריות הפונקציונאלית בין ההיפוקמפוס השמאלי והקורטקס האוקסיפיטלי לאחר 12 שבועות פעילות גופנית.
תוצאות המחקר מעידות כי התערבות פעילות גופנית אפשרית במדגם של צעירים בסיכון גבוה במיוחד ועשויים לסייע בשיפור תפקוד קליני, חברתי וקוגניטיבי, וכן להשפיע לטובה על שינויים בתפקוד המוח באזורים שנקשרו עם התפתחות פסיכוזה. ממצאים אלו מהווים את הבסיס למחקר אקראי ומבוקר בשלב 2.
J Clin Psychiatry. 2017;78:e1167-e1173
לידיעה במדסקייפ