(*) ד"ר יוסף מאי הוא חבר וועד האגודה לגיל המעבר ישראל, חבר בארגון הצפון אמריקאי למנופאוזה.
כנס האיגוד הצפון אמריקאי לגיל המעבר, נערך השנה בלאס ווגאס, נבדה בתאריכים 30.09.15-03.10.155.
בכנס נכחו רופאים ואחיות מכל תחומי הרפואה: גינקולוגים, אנדוקרינולוגים, פסיכיאטרים , רופאי משפחה, סקסולוגים, קרדיולוגים נוירולוגים וחוקרים.
הנושאים שנידונו היו בתחומים מגוונים הקשורים בבריאות האישה בגיל המעבר ובעיקר כיצד ניתן למנוע ולטפל בתופעות הקשורות בירידה באסטרוגן . ואלו הם:
מחלות לב וכלי דם , אוסטאופורוזיס, ההשפעות על המוח, ההשפעה על המיניות, וההשפעה של כריתת השחלות לפני גיל תום הווסת. בנוסף דנו בדרכים למניעת הריון בפרימנופאוזה, ובהתמכרויות לתרופות בגיל המעבר., וטפול בסוכרת בגיל המעבר.
ד"ר טומי מיקולה, שהציג את המצב בפינדלנד, הראה כי בנשים שהיו פחות מ-10 שנים במנופאוזה, היה הסיכון למחלות לב וכלי דם עם טפול הורמונלי נמוך ב24% לעומת נשים ללא טפול ( HR =0.76) לעומת זאת, נשים שהיו מעל 20 שנה במנופאוזה, להן הייתה עלייה בסיכון ב28% יותר מנשים ללא טפול הורמונלי (HR =1.28). בנוסף הראה כי מספר מקרי המוות ממחלה קורונרית בנשים פיניות שקבלו טפול הורמונלי חלופי כלשהו למשך 3 ו 5 שנים, ירד ב-2 נשים ל10000, ולאחר טפול הורמונלי למשך מעל 10 ש', פחות מ- 19 נשים מתוך 10000, נפטרו ממחלה קורונרית.
יתרה מזאת: לאחר הפסקת טפול הורמונלי חלופי שניתן בממוצע במשך כ 6 שנים ובמעקב ממוצע של עוד כ 6 שנים, מסתבר שהפסקת הטפול ההורמונלי העלתה את היארעות התמותה ממחלות קרדיוווסקולריות., במיוחד בנשים הצעירות מגיל 60. ומכאן השאלה המתבקשת: האם יש הצדקה בהפסקת הטפול ההורמונלי?
הממצאים המיטיבים עם הטפול ההורמונלי החלופי היו בהתאמה למחקרים תצפיתיים קודמים, אך בנגוד לממצאי מחקר ה WOMEN HEALTH INITIATIVE (WHI) שהתפרסם ביולי 2002, וגרם לבלבול הן בקרב צבור הרופאים והן בקרב הנשים בגיל המעבר. בדיעבד הסתבר שהמחקר התייחס לתחילת טפול בגיל מבוגר יחסית, בממוצע 63. ידוע לנו היום שגיל זה מבוגר הרבה מעבר ל"חלון ההזדמנויות" לטפול ההורמונלי החלופי, שמצוי בגילאים 50-60 . זאת בהתאמה להמלצות שפורסמו השנה ע"י האגוד האנדוקריני העולמי, שממליץ על טפול הורמונלי חלופי למניעת תופעות גיל המעבר לנשים המצויות פחות מ-10 שנים מגיל תום הווסת ופחות מגיל 60.
נשיאת ה-NAMS , פאולין מקי, פרופ' לפסיכיאטריה ופסיכולוגיה, דברה על מחלת אלצהיימר . בארה"ב .2/3 מהחולים הן נשים שהן כ- 3.2 מיליון נשים . להערכתה עד שנת 2050 יהיו הוצאות הבריאות בארה"ב על מחלת אלצהיימר עד 20 טריליון דולר. גורמי הסיכון למחלה הינם הגיל, המין, משקל עודף (BMI >30), ונטייה גנטית. לדבריה ירידה בזיכרון הוורבלי היא מהסימנים הראשונים להופעת המחלה, כשלאחר מכן ההידרדרות מהירה. בגיל המעבר ישנה החמרה שמתקדמת עם השנים לא רק בזיכרון הוורבאלי , אלא גם ירידה ביכולת הלימוד הוורבאלית וביכולות המוטוריות.
בנוסף הראתה פרופסור מקי כי היכולת הוורבאלית יורדת במקביל לשכיחות התופעות הווזומוטוריות, ולעומת זאת הירידה בתופעות הווזומוטוריות עם הטפול ההורמונלי , מעלה את יכולות הזיכרון הוורבאלי.
שינויים במוח בעיקר בהיפוקמפוס הודגמו ב-MRI במקביל לתופעות ווזומוטוריות.
3 מחקרים פרוספקטיביים הראו כי טפול הורמונלי חלופי מוקדם הראה שלמרות העלייה בגיל ,לא הייתה ירידה בקוגניציה והייתה ירידה בהופעת מחלת אלצהיימר. יחד עם זאת, אין מחקר רנדומלי להוכחת ההיפוטזה. .המחקרים הנדונים הם אלו:
מחקר ה- KEEEPS הראה שפור מה של פרמרין על דכאון, אך ללא שינוי על האפקט הקוגניטיבי.
מחקר ה- WHIMSY(WOMEN HEALTH INITIATIVE MEMORY STUDY IN YOUNG WOMEN) ,מצא אפקט ניטרלי על קוגניציה לאחר מעקב של 7 שנים,
וכך גם מחקר ה- ELITE: EARLY VS. LATE INTERVENTION TRIAL WITH ESTRADIOL
פרופ' מקי מציעה כי הורדת משקל וטפול הורמונלי חלופי יכולים להוריד את היארעות מחלת אלצהיימר.
ד"ר וולטר רוקה, מדען ממיו-קליניק התייחס לנושא המנופאוזה המוקדמת, בין אם ממקור טבעי או כתוצאה מניתוח. לטענתו אין מחקרים רנדומליים נרחבים על קבוצה זו, אך מאלו שפורסמו נמצא כי הייתה עליה בתחלואה ובתמותה, וגם לא ידוע באיזה מינונים של טפול הורמונלי חלופי יש לטפל בהם. לאור העלייה בארה"ב בביקוש לכריתת שחלות מניעתית ("אפקט אנג'לינה ג'ולי"), פנה ד"ר ברוקה בקריאה לגינקולוגים שלא לבצע כריתת שחלוות שלא לצורך (בארה"ב בסדר גודל של 32% מהניתוחים) אלא רק בנשים שהן נשאיות גנטית לסרטן, וזאת עקב החשיבות המרובה שיש לאסטרוגן ולפרוגסטרון על הגוף כולו אך בעיקר על המוח .
לגבי כריתת שחלות אצל נשאיות בגיל 35-45 ,היתרונות הם בהורדת של סרטן שחלות ב 80-90% וסרטן שד ב 50-60, ואילו החסרונות הם בעלייה משמעותית בסיכונים: התמותה עולה ב 28%, סרטן ריאות ב45% , מחלות קורונריות 33% ואירוע מוחי 62%, פרקינסון 80% תסמינים פסיכיאטריים 50-130%, אוסטאופורוזיס ושברים 50% והפרעות ביחסי מין 40-100%. רוב השינויים יופיעו אחרי כ 20 שנה מכריתת השחלות.
הטפול ההורמונלי באסטרוגן יכול להוריד את היארעות מחלות לב וכלי דם , תמותה ושינויים קוגניטיביים ודמנסיה. הטפול באסטרוגן אינו יכול להוריד סיכונים אחרים כחרדה, דכאון ופרקינסוניזם. הקבוצה של רוקה במיו קליניק הראתה כי בנשים עם כריתת שחלות לפני ועד גיל 48 שקבלו הורמונים עד גיל 50 – הייתה היארעות דמנסיה או ירידה קוגניטיבית בסיכון יחסי HR=0.8 לעומת עליה באלו ללא טפול עד גיל 50 (HR =1.9) . הוא ממליץ לכל הנשים שעברו כריתת שחלות לקבל טפול הורמונלי חלופי עד גיל 50-51 לפחות.
גם נושא האוסטאופורוזיס היה על הפרק. דובר רבות על הטפול בביפוספונטים וכן על חשיבות תוספת הסידן בטפול עם אסטרוגן בשפור צפיפות העצם. ההמלצות הן לתוספת סידן של 1000-1200 מג ליום ושל ויטמין D במינון של 2000יח' ליום . באנשים עם סיכון נמוך לשברים – אנשים צעירים ללא שבר בעבר – מומלץ להפסיק ביפוספונטים לאחר 3-5 שנות טפול, אך באנשים מבוגרים עם סיכון מוגבר לשברים – רצוי להמשיך.
סטנלי אלטהוף מפלורידה הרצה על הירידה בפעילות המינית בגיל המבוגר בעקר אצל הנשים לעומת הגברים. יחד עם זאת רק 33% מהגברים ו 22% מהנשים מעל 50 דיווחו כי שוחחו עם הרופא על הבעיות ביחסים. הוא מציע לרופא ליזום שיחה עם המטופל/ת על הנושא ולהציע הצעות כגון לובריקנטים שינויי תנוחה , לנסות צורות חדשות, ובמקרים הקשים יותר לפנות לטפול סקסולוגי/פסיכוטרפי.
ואי אפשר ללא נקודה ישראלית: ד"ר ישראל יולס , מנהל מרכז בריאות אישה במרכז הארץ, הוזמן להציג פוסטר ששלח בנושא היענות לטפול באסטרוגן מקומי בכדור לעומת קרם בקרב נשים בישראל. בראשית דבריו הציג ד"ר יולס בגאווה את המערכת הרפואית הישראלית , לרבות הביטוח הרפואי ושרותי הבריאות, וענה עם חוש הומור על שאלות שנשאלו , וכן זכה לתגובות מצוינות ולמחיאות כפיים של הקהל הרב שנכח בהרצאה (שהיה בחלקו בעמידה מחוסר מקומות ישיבה). לצערנו, כפי שהודגם, כ 55% מרופאי הנשים בארץ אינם שואלים את הנשים על תופעות גיל המעבר,82% מהנשים שמקבלות מרשם לטיפול וגינלי אינן מחדשות את המרשם השני. לנשים שמקבלות טבליה היענות טובה יותר לטיפול על פני נשים שקיבלו קרם: 1002 ימי טיפול בממוצע עם טבלייה לעומת 787 ימי טיפול עם קרם .
בהרצאה בנושא חידושים טכנולוגיים, הוצג ע"י חברת קימברלי קלרק טמפון ווגינלי מיוחד עם חלק נוקשה בקצהו המשמש לטפול בדליפת שתן. את הטמפון תכנן אורוגינקולוג מישראל, ד"ר אילן זיו. בכנס הוצגו תוצאות מחקרים קליניים שפורסמו ע"י ד"ר זיו, וגם חולקו דוגמאות לקהל המאזינים. לצערנו, שמו של ד"ר זיו לא הוזכר כלל למרות שהופיע רבות במצגת.