מאת מערכת אי-מד
ע"פ מחקר חדש מה- JAMA Intern Medטיפול טרנסדרמלי באסטרדיול עשוי לשפר תפקוד מיני בנשים פוסטמנופאוזליות עם תפקוד מיני נמוך.
מטרת המחקר הייתה לבחון את האפקט של מתן אסטרוגן באופן טרנסדרמלי או פומי על תפקוד מיני בנשים שנכנסו לאחרונה לשלב הפוסטמנופאוזלי שלהן לאורך זמן.
במחקר קליני אקראי זה נכללו 670 נשים בריאות בגיל המעבר אשר הווסת האחרונה שלהן הייתה במהלך 3 השנים האחרונות. נמצא כאמור שמתן אסטרדיול טרנסדרמלי שיפר את מדד התפקוד המיני הכולל בהשוואה לפלצבו.
ברקע למחקר מציינים המחברים כי אי תפקוד מיני, המהווה מרכיב חשוב בבריאות ואיכות חיים, הוא תופעה נפוצה הקשורה לירידה ברמות האסטרוגן בתקופת גיל המעבר.
החוקרים ביקשו לקבוע את האפקט של מתן אסטרוגן כטיפול פומי או טרנסדרמלי בהשוואה לפלצבו על תפקוד מיני בנשים פוסטמנופאוזליות.
המחקר היה משני למחקר ה-KEEPS (ר"ת של Kronos Early Estrogen Prevention Study) , שהיה מחקר פרוספקטיבי לאורך 4 שנים, אקראי, כפול סמיות, מבוקר פלצבו של טיפול הורמונלי חלופי בנשים בריאות שנכנסו לאחרונה לגיל המעבר.
מבין 727 משתתפות מחקר KEEPS , 670 הסכימו להשתתף גם במחקר משני רב מרכזי זה.
המשתתפות היו בגיל של בין 42 ל-58, אשר קיבלו ווסת אחרונה במהלך 36 החודשים שקדמו לכניסתן למחקר. הנתונים נאספו מיולי 2005 ועד יוני 2008 ונותחו מיולי 2010 ועד יוני 2017 .
הנשים חולקו באופן אקראי לקבלת 0.45 מ"ג/יום של אסטרוגן פומי מצומד ממקור סוסי (conjugated equine ובקיצור o-CEE ) , או 50 µg/יום טרנסדרמל 17β-estradiol (t-E2) , או פלצבו.
בנוסף קיבלו המשתתפות 200 מ"ג פרוגסטרון פומי (במידה ובהקצאה האקראית קיבלו o-CEE או t-E2) או פלצבו (לנשים שהוקצו אקראית לפלצבו), למשך 12 ימים בכל חודש.
החוקרים העריכו את האספקטים השונים תפקוד מיני (תשוקה, עוררות, סיכוך, אורזמה, סיפוק וכאב) תוך שימוש במדד ה-FSFI (ר"ת של Female Sexual Function Inventory) שנע בין 0-36 נקודות, כאשר ציונים גבוהים יותר מעידים על תפקוד מיני טוב יותר.
תפקוד מיני נמוך הוגדר כציון FSFI כולל הנמוך מ-26.55. לא בוצעה הערכה לרמת מצוקה הקשורה לתפקוד מיני נמוך.
החוקרים מדווחים כי 670 המשתתפות היו בגיל ממוצע של 52.7 שנים (סטיית תקן 2.6).
הטיפול ב- t-E2היה קשור עם שיפור מובהק אך מתוך בציון FSFI הכולל לאורך כל נקודות הזמן שנבדקו , בהשוואה לפלצבו (יעילות ממוצעת של 2.6, בטווח 1.11-4.10, P = .002) .
הטיפול הפומי, o-CEE, לא הדגים שיפור מובהק בציון הכולל של ה-FSFI בהשוואה לפלצבו (שיפור של 1.4 נקודות, בטווח 0.1-2.8 -, P = .13) .
לא היה הבדל בציון הכולל הממוצע של FSFI בין המטופלות ב- t-E2 ל- o-CEEלאורך 48 חודשים (P = .22) . במרכיבים האינדבדואליים של תפקוד מיני הטיפול ב- t-E2היה קשור עם עלייה מובהקת במדד הממוצע של סיכוך (0.61; 95% CI, 0.25-0.97; P = .001) ובירידה בכאב (0.67; 95% CI, 0.25-1.09; P = .002) בהשוואה לפלצבו.
בסה"כ, שיעור הנשים עם תפקוד מיני נמוך היה נמוך יותר באופן מובהק לאחר הטיפול ב- t-E2 בהשוואה לפלצבו (67%; 95% CI, 55%-77% vs 76%; 95% CI, 67%-83%; P = .04).
עבור הטיפול ב- o-CEE לא היה הבדל מובהק בסיכון לתפקוד מיני נמוך בהשוואה לפלצבו.
החוקרים מסכמים כי הטיפול הטרנסדרמלי , t-E2 , משפר באופן מובהק ומתון את התפקוד המיני בנשים הנמצאות בשלב המוקדם של גיל המעבר, אך עדיין לא ידוע אם השיפור משפר תסמיני מצוקה.
JAMA Intern Med. Published online August 28, 2017