באדיבות האגודה למלחמה בסרטן
מחקר חדש שנעשה לאחרונה בפינלנד, בדק אם חשיפתם של ילדים ובני נוער לעישון של הוריהם בילדות קשורה בפגיעה קוגניטיבית בגיל העמידה. חוקרים מאוניברסיטת טורקו בפינלנד אספו נתונים של 2,026 ילדים ובני נוער בגילים 18-3 מתוך מחקר מבוסס-אוכלוסייה, עם תקופת מעקב של 31 שנים בין 1980 ל-2011. מדד החשיפה לעישון פסיבי בילדות נקבע על פי רמות ריכוז הקוטינין (cotinine, חומר שנוצר מהתפרקות ניקוטין הנמצא בעשן סיגריות) שנמצאו בדגימות דם של משתתפי המחקר וכן לפי תשובות הוריהם לשאלון על הרגלי העישון שלהם.
התפקוד הקוגניטיבי נבדק במבחן ממוחשב שעברו המשתתפים ב-2011 בהיותם בני 49-34.
החוקרים סיווגו את המשתתפים על פי רמת חשיפתם לעישון פסיבי (ריכוז רמות הקוטינין וסטטוס העישון של ההורים). ממצאי המחקר הראו שלעומת אי-חשיפה בגיל צעיר לעישון פסיבי, חשיפה גבוהה לעישון פסיבי של הורים העלתה ב-38% את הסיכון לבעיות בזיכרון לטווח ארוך (episodic memory) ובלמידה אסוציאטיבית (הקשורה להתנהגות וגירויים חיצוניים). לא נמצא קשר בין עישון מצד המשתתפים עצמם לתפקודם הקוגניטיבי. החוקרים מצאו שההבדל בתפקוד הקוגניטיבי של משתתפים שנחשפו לעישון פסיבי של הוריהם ומשתתפים שהוריהם לא עישנו היה שווה ערך לשינוי הנגרם כתוצאה מהזדקנות של עד 5 שנים.
לסיכום, החוקרים סבורים שממצאי המחקר מדגישים את ההשלכות השליליות שיש לעישון פסיבי על ילדים, וכי יש לפעול למניעת חשיפה זו הן בבית והן מחוצה לו.
המחקר פורסם במהדורת אפריל 2020 של כתב העת המדעי American Journal of Epidemiology והוצג על ידי מרכז המידע של האגודה למלחמה בסרטן.
קישור לתקציר המאמר
[קישור לכתבה – news-medical.net ; קישור לכתבה ב-technology.inquirer.net ; ]