מאת ד"ר בן פודה שקד
ממחקר מטה-אנליזה גדול אשר פורסם בגיליון ינואר של ירחון British Medical Journal (BMJ) עולה כי טיפול משולב בויטמין D וסידן הינו יעיל בצמצום הסיכון לשברים בעצמות, בעוד שטיפול בויטמין D לבדו אינו יעיל למטרה זו.
החוקרים מסבירים כי שברים המתרחשים בשל שבריריות העצמות גורמים לתחלואה ניכרת ולתמותה בקשישים, ולפיכך כל התערבות אשר יש בכוחה לצמצם את הסיכון להיארעותם תהיה מועילה לחברה ולפרט. אנשים קשישים מצויים בסבירות גבוהה יותר לסבול מחסר בויטמין D ובסיכון מוגבר לאובדן עצם ולנפילות כתוצאה מכך, ולכן מחקרים קודמים התמקדו בבחינת ההשפעות של תוספי ויטמין D באוכלוסיה זו. לדברי החוקרים, לא ברור היה עד כה האם ויטמין D לבדו הינו יעיל, ולפיכך נועדה המטה-אנליזה הנוכחית לבחון מידע ברמת המטופלים לשם הערכת ההשפעות של ויטמין D עם וללא סידן.
לשם כך, ביצעו החוקרים סקירת ספרות מקיפה בחיפוש אחר מחקרים מבוקרים גדולים (של 1,000 משתתפים ומעלה) אשר נערכו בהקצאה אקראית ובהם לפחות זרוע טיפולית אחת כללה ויטמין D ואחרת לא כללה אותו. במחקרים אלו היעד העיקרי נקבע כשברים בעצמות. החוקרים פסלו מהניתוח מחקרים קטנים יותר. עבור המחקרים המתאימים נקבעה היעילות וההשפעה של ויטמין D עם וללא סידן על התרחשותם של שברים, ונבדקו אילו ממאפייני החולים היו קשורים בהשפעת הטיפול.
החוקרים מציינים כי סקירת הספרות הראשונית איתרה 248 עבודות מהן 47 היו מתאימות לניתוח. מבין אלו, 11 מחקרים בלבד כללו 1,000 משתתפים ומעלה ונשקלו להיכללות בניתוח העל. מידע ברמת המטופלים היה זמין בשבעה מהמחקרים, עם סך של 68,517 משתתפים (גיל ממוצע 69.9 שנים, טווח 47-107 שנים, מהם 14.7% גברים). בעת הניתוח, גורמים אשר נמצאו כמשפיעים בצורה משמעותית על הסיכון לשברים כללו גיל מתקדם (HR עבור כל עשור 1.34, 95% CI = 1.29-1.39), שבר קודם בירך (HR 1.86; 95% CI = 1.62-2.14), שבר קודם בחוליות (HR 1.71; 95% CI = 1.31-2.22), שברים אחרים (HR 1.45; 95% CI = 1.35-1.57), ושימוש בביספוספונטים בתחילת המחקר (HR 1.54; 95% CI = 1.22-1.92). שני גורמים נקשרו לסיכון מופחת לשברים, והם מין זכר (HR 0.52; 95% CI = 0.47-0.58) ושימוש בטיפול הורמונאלי תחליפי בתחילת המחקר (HR 0.69; 95% CI = 0.63-0.76).
תוצאות המחקרים אשר נכללו בניתוח העל כללו סך של 7,202 מקרי שבר במהלך 177,203 שנות אדם. החוקרים מצאו כי טיפול משולב בויטמין D וסידן נקשר בסיכון מופחת לשבר (HR 0.92; 95% CI = 0.86-0.99; p = 0.025) ושבר בירך (HR 0.84; 95% CI = 0.70-1.01; p = 0.07). במחקרים אשר בחנו מתן 10 מיקרוגרם של ויטמין D עם סידן, עמד יחס הסיכון על 0.74 (95% CI = 0.60-0.91; p = 0.005). השפעה זו לא נבדלה בצורה מובהקת לאחר תקנון לגיל, מין או סיפור קודם של שברים.
בנוסף, מציינים החוקרים כי טיפול בויטמין D לבדו לא נקשר לירידה כלשהי בסיכון לשברים (HR 1.01; 95% CI = 0.92-1.12; p = 0.80).
כשביקשו החוקרים לבחון את הנתונים על פי אתר השבר נמצאה ירידה גבולית בסיכון לשבר בירך בקשר לטיפול משולב בויטמין D ובסידן גם יחד (HR = 0.84; 95% CI = 0.70-1.01; p = 0.07) ולא נצפתה השפעה לטיפול בויטמין D לבדו (HR = 1.09; 95% CI = 0.92-1.29; p = 0.34).
החוקרים מסכמים כי ויטמין D לבדו במינונים של 10 או 20 מיקרוגרם (400 עד 800 יח' בינל') מדי יום אינו מפחית את הסיכון לשברים, בעוד שויטמין D הניתן יחד עם סידן מראה תועלת צנועה אולם מובהקת בסיכון הכולל לשברים, וככל הנראה בסיכון לשברים בירך ובחוליות עמוד השדרה. לדבריהם, הירידה בסיכון היחסי (סביב 16%) הייתה דומה בין קבוצות גילאים שונות, בין המינים ובין חולים עם סיפור של שבר בעברם וכאלו ללא סיפור שכזה. עם זאת, היות והירידה האבסולוטית בסיכון הינה קטנה יחסית, הם טוענים כי מספר החולים שיהיה צורך לטפל בו (Numbers needed to treat) למשך שלוש שנים על מנת למנוע שבר כלשהו נע בין 82 (כשהיה שבר קודם) לגבוה מ-200 (ללא סיפור של שבר ברקע). הם מוסיפים כי רק המינון הנמוך יותר של ויטמין D אשר נחקר (10 מיקרוגרם ליום) הראה השפעה משמעותית על הסיכון לשבר בירך, אולם זאת קרוב לודאי מאחר והמינון הגבוה יותר (20 מיקרוגרם ליום) נבחן במחקרים עם אוכלוסיית חולים אשר היו בעלי סיכון גבוה פי 3.
בהתבסס על ממצאי המחקר הנוכחי, ממליצים החוקרים על מתן תוסף של ויטמין D במינון של 10 מיקרוגרם (400 IU) ליום לכל הפחות, ובנוסף נטילת סידן במינון 1,000 מ"ג.
BMJ 2010; 340: b5463
לידיעה ב-NeLM