מאת ד"ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר בוצע בהקצאה אקראית והוצג בכנס השנתי של ה-American Association of Neurological Surgeons (AANS), ובו ביקשו חוקרים להשוות את התוצאות ארוכות הטווח לאחר סוגי ניתוח שונים לטיפול בהיצרות תעלת השדרה המותנית (Lumbar stenosis), נמצא כי פעולות דה-קומפרסיה מוגבלות ופחות פולשניות הביאו לירידה משמעותית יותר בתסמינים.
החוקרים מציינים כי התוצאות ארוכות הטווח היו שוות ערך עבור למינקטומיה כמו עבור למינוטומיה חד צדדית, אם כי התוצאות הטובות ביותר במספר מדדים נרשמו בעקבות למינוטומיה דו צדדית.
לדבריהם, נעשה שימוש הולך וגובר בפעולה פחות פולשנית לדה-קומפרסיה של היצרות תעלת השדרה המותנית, וזאת במטרה לצמצם את הנזק הרקמתי. יתכן ואין צורך בניתוחי הלמינקטומיה הארוכים המבוצעים מזה שנים רבות, הם טוענים, מאחר ואזור היעד הינו למעשה רק גובה הליגמנט הבולט.
על אף שמחקרים עם מדגם קטן הראו בעבר תועלת משמעותית ומאידך סיבוכים רבים יותר בעקבות פעולות פחות פולשניות, הרי שטרם בוצעו בשאלה זו מחקרים פרוספקטיביים המשווים את השיטות הניתוחיות השונות תוך הקצאה אקראית של החולים. לפיכך, ביקשו החוקרים במחקרם זה להשוות את התוצאות ארוכות הטווח של למינוטומיה דו-צדדית (Bilateral, Group B), למינקטומיה המשמרת את ה-facet המפרקי (Laminectomy, Group L) ולמינוטומיה חד-צדדית עם undercutting קונטראלטרלי (Unilateral, Group U).
החוקרים הקצו באופן אקראי 120 חולים לאחת משלוש קבוצות המחקר (גיל ממוצע 68±9 שנים) עם סך של 207 רמות גובה של היצרות תעלת השדרה המותנית (ובמיוחד בגובה L3-L4 או L4-L5), אולם ללא פריצות דיסק או חוסר יציבות. הם מציינים כי בתום מעקב של 8.8±0.9 שנים, 78 חולים (94% מהחולים שנותרו בחיים) היו זמינים להערכה.
בנקודת זמן זו, החולים בקבוצה B (למינוטומיה דו-צדדית) נטו לסבול פחות מכאב שיירי כפי שהוערך באמצעות מדד ה-Visual Analog Scale (VAS) שנע בין 0 ל-10 (ציון של 3.3±2.8 נקודות לעומת 4.9±2.9 בקבוצה L, ו-5.4±3.4 נקודות בקבוצה U; p<0.01 בהשוואה לרמת הכאב הטרום-ניתוחית).
באשר למרחק ההליכה, נרשמה העלייה הגבוהה ביותר במדד זה בחולים בקבוצה B (ל-3169±4153 מטרים לעומת 1568±2349 מטרים בקבוצה L ו-2355±3980 מטרים בקבוצה U), אם כי הבדלים אלו בין הקבוצות לא הגיעו לכדי מובהקות סטטיסטית. מאידך, נרשם p<0.01 בהשוואה למצב הטרום-ניתוחי בכל אחת מקבוצות המחקר.
החוקרים מסבירים כי החולים בקבוצת הלמינקטומיה וכן בקבוצת הלמינוטומיה החד-צדדית נטו פחות לסבול מכאבי גב, ובמיוחד בעת הליכה, בהשוואה לקבוצת החולים שעברו למינוטומיה דו-צדדית. בנוסף, בניגוד לכפי שפורסם במחקרים קודמים, מספר הסיבוכים הראה כי דווקא לניתוח הלמינקטומיה היה שיעור הסיבוכים הגבוה ביותר בהשוואה לפעולות האחרות שנבדקו.
החוקרים מוסיפים כי שביעות הרצון של החולים הייתה גבוהה משמעותית בקבוצה B (89%) בהשוואה לקבוצה L (61%) וקבוצה U (62%). באמצעות שאלון ה-Short Form Health Survey בן 36 הפריטים, העריכו החוקרים את הבריאות התפקודית והכללית, ומצאו כי תת-מדדים מסוימים הראו הבדל משמעותי לטובת למינוטומיה דו-צדדית. צורך בניתוחים נוספים נרשם בקרב 7% מהחולים בקבוצה B, 43% מהחולים בקבוצה L (p<0.05 לעומת קבוצה B) ו-33% מהחולים בקבוצה U (p<0.05 לעומת קבוצה B).
החוקרים מסכמים כי שיטות פחות פולשניות של למינוטומיה למטרת דה-קומפרסיה הביאו לירידה דרמטית וממושכת בתסמינים ולשיפור איכות חייהם של החולים. בניסיונם, הם מוסיפים, התוצאות של דה-קומפרסיה חד-צדדית היו ברות השוואה ולא עדיפות על פני למינקטומיה, בעוד שלמינו טומיה דו-צדדית הראתה עדיפות מובהקת במרבית מדדי התוצא שנבדקו ובמעקב ארוך הטווח של כתשע שנים לאחר הניתוח. כעת, הם מספרים, מבצעים במוסדם רק ניתוחים בגישה הדו-צדדית.
מומחה בתחום אשר נכח בכנס ונתבקש להגיב לפרסום הדברים, מציין לשבח את המחקר הנוכחי ככזה שתורם לבסיס הראיות הקיים ביחס לניתוחי עמוד השדרה. הוא מזכיר את המתודולוגיה הפרוספקטיבית ואת ההקצאה האקראית, וכן את העובדה כי נאסף מידע אודות תוצאות קצרות- וארוכות-טווח באמצעות מדדים מתוקפים.
המומחה מציין כי כל שיטות הדה-קומפרסיה שנבחנו במחקר זה הראו תוצאות מועילות, אולם למינוטומיה דו-צדדית הראתה עדיפות ביחס לשביעות רצון המטופלים בהשוואה לשתי השיטות האחרות. לדבריו, נראה כי למינוטומיה חד-צדדית איננה הרבה יותר טובה מאשר 'למינוטומיה נרחבת'. לא ברור מן המחקר, הוא מוסיף, מה איכות הדה-קומפרסיה הרדיוגרפית. לטענתו, יתכן וממצא זה אינו חשוב כמו התוצאות הקליניות, מאחר ו'מנתחים מטפלים בחולים ולא בצילומי רנטגן'. עם זאת, היה מעניין לדעת האם ההבדל שנצפה בתוצאות הקליניות אכן נובע מאיכות הדה-קומפרסיה שהושגה, מציע המומחה.
המומחה מסכם כי המחקר הנוכחי אכן מדגים תוצאות משביעות רצון בעקבות מגוון גישות ניתוחיות, ויתרון אפשרי לגישה הפחות פולשנית. המדובר לדבריו בתרומה חשובה ביותר לספרות הקיימת בנושא.
מתוך הכנס השנתי של ה-American Association of Neurological Surgeons (AANS) שנערך במאי 2010 בפנסילבניה.
לידיעה במדסקייפ