מאת ד"ר נגה ליפשיץ
מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון מאי 2010 של ה- Archives of Dermatology, עולה כי לא נמצא קשר בין שימוש בתרופות רטינואידיות, שהינן אנאלוגים של ויטמין A, ובין סיכון מוגבר לשברים.
החוקרים כותבים כי בעבודות קודמות נצפה קשר בין ויטמין A במינון גבוה הנצרך בתזונה או כתוסף, ובין השפעה שלילית על השלד. מרבית המחקרים האפידמיולוגים לא הדגימו קשר בין צריכת הרטינול הכוללת ובין סיכון מוגבר לשברים, במינון שווה ערך ל-7.5 מ"ג רטינול ליום או יותר, אך חלק מהמחקרים זיהו סיכון מוגבר לשברים במינונים אלו.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את הסיכון לשברים תחת טיפול סיסטמי באנאלוגים לויטמין A Isotretinoin (רואקוטן, רוש) ו- Acitretin(ניאוטיגזון, Devries & Co). הם זיהו ברשומות הלאומיות הדניות 124,655 מטופלים שסבלו משברים מ-373,962 מקרי ביקורת מותאמים לפי גיל ומין. יעד המחקר העיקרי כלל את היארעות השברים בחולים עם וללא חשיפה סיסטמית לאנאלוגים לויטמין A. החוקרים ערכו תקנון לערפלנים אפשריים שונים, כולל גורמים סוציאליים, ביקורים בבית החולים ואצל רופא המשפחה, אלכוהוליזם, שימוש בקורטיקוסטרואידים מקומיים או סיסטמיים, שימוש בתרופות אנטי-אפילפטיות ומחלות רקע נוספות.
מתוצאות המחקר עולה כי לא נמצא קשר בין שימוש באנאלוגים לויטמין A ובין סיכון מוגבר לשברים בצוואר הירך, האמה או עמוד השדרה, גם עם עלייה במינון או במשך הטיפול. החוקרים מדווחים כי גם כאשר נבדקו בנפרד Isotretinoin ו- Acitretinלא נמצא קשר בין הטיפול ובין סיכון לשברים.
לאור התוצאות כותבים החוקרים כי במחקר רחב היקף זה לא נמצא קשר בין טיפול סיסטמי באנאלוגים לויטמין A ובין סיכון גבוה יותר לשברים, גם במינונים שווי ערך ל-14,000 מק"ג של רטינול ליום. לפיכך נראה שטיפול זה הוא בטוח לשלד.
בין מגבלות המחקר ניתן לציין היעדר מידע על חשיפה לשמש, שימוש בקרינת UV לטיפול, הרגלי העישון ומדד מסת הגוף (BMI) של המשתתפים.
במאמר מערכת שפורסם בתגובה המליץ הכותב בכל זאת לנקוט באמצעי זהירות בעת טיפול בתרופות רטינואידיות. לדבריו, נראה שהתרופות בטוחות בנוגע לסיכון לשברים באוכלוסיה רחבה, אך יש לעודד את המטופלים לנקוט באמצעים שישפרו את בריאות השלד, כגון תזונה עשירה בסידן וויטמין D ופעילות גופנית, ולשקול ניטור בחולים עם סיכון מוגבר לשברים, דוגמת אלו עם סיפור משפחתי של אוסטיאופורוזיס, גיל מבוגר, חשיפה לתרופות הגורמות לדה-מינרליזציה של העצם, ואולי גם במטופלים המקבלים תרופות רטינואידיות לטווח ארוך.
Arch Dermatol. 2010;146(5):478-482.
Arch Dermatol. 2010;146(5):551-553.
לידיעה במדסקייפ