מאת איתמר גנמור
מממצאי סקירה שיטתית חדשה, אשר פורסמה בכתב העת JAMA בדצמבר 2010, עולה כי על מנת לאבחן באופן מדויק את תסמונת היצרות תעלת עמוד השדרה המותנית (lumbar spinal stenosis; LSS) יש לקבל תמונה מלאה הכוללת אנמנזה, בדיקה פיזיקלית וממצאים רדיוגרפיים. חוסר כאב בעת ישיבה ושיפור התסמינים בעת התכופפות קדימה הם שני הממצאים הבודדים היעילים ביותר לאבחון. שילוב ממצאים הוא הכלי היעיל ביותר כדי לאתר חולים אשר להם סבירות נמוכה לסבול מתסמונת ה-LSS.
תסמונת ה-LSS היא אבחנה נפוצה אצל חולים מבוגרים המתלוננים על כאבי גפיים תחתנות. במחקר הנוכחי, החוקרים סקרו באופן שיטתי את דיוק הבדיקה הקלינית לאבחון התסמונת הקלינית LSS. החוקרים כללו בסקירה מאמרים מינואר 1966 עד ספטמבר 2010, אשר נלקחו מתוך MEDLINE, EMBASE, ו- CINAHL. החוקרים כללו מאמרים אשר דיווחו לגבי דיוק הבדיקה הפיזיקלית לאבחון תסמונת ה-LSS. שני חוקרים סקרו באופן בלתי-תלוי כל מאמר.
החוקרים איתרו 4 מאמרים אשר העריכו 741 חולים. בין החולים עם כאבי גפיים תחתונות הסבירות לתסמונת ה-LSS עלתה במבוגרים מעל גיל 70 (likelihood ratio, LR, 2.0, 05% CI 1.6-2.5), וירדה בחולים הצעירים מגיל 60 (LR 0.40, 95% CI 0.29-0.57). התסמינים היעילים ביותר להעלאת הסבירות לתסמונת ה-LSS היה חוסר כאב בעת ישיבה (LR 7.40, 95% CI 1.90-30), שיפור התסמינים בעת התכופפות קדימה (LR 6.40, 95% CI 4.10-9.9), נוכחות כאב דו-צדדי בישבן או ברגל (LR 6.30, 95% CI 3.10-13), וצליעה (claudication) נוירוגנית (LR 3.70, 95% CI 2.90-4.80). היעדר צליעה נוירוגנית הוריד את הסבירות לאבחנה (LR 0.23, 95% CI 9.17-0.31). בנוסף, הליכה על בסיס רחב (LR 13, 95% CI 1.9-95) ותוצאת מבחן רומברג לא תקינה (LR 4.20, 95% CI 1.40-13) העלו גם הם את הסבירות לתסמונת LSS.
לידיעה ב-Doctor’s guide