במסגרת המחקר הרטרוספקטיבי ביקשו החוקרים לתאר את התוצאות הקליניות וההדמיתיות בעקבות איחוי אחורי של עמוד השדרה (Posterior Spinal Fusion) כטיפול במתבגרים עם עקמת אידיופתית.
החוקרים מסבירים כי למרות שמחקרים קודמים מצאו כי שכיחות כאבי גב תחתון לאחר איחוי ממושך במתבגרים עם עקמת אידיופתית היו דומים לשיעורים שתועדו באוכלוסיה הכללית, מנתחים רבים סבורים כי הפרוצדורה תוביל לעליה בלחץ על הדיסקים הבין-חולייתיים הסמוכים עם שינויים ניווניים מואצים.
במסגרת המחקר סקרו החוקרים את הרשומות הרפואיות ובדיקות ההדמיה של מתבגרים עם עקמת אידיופתית, לאחר איחוי של עמוד השדרה ו-Segmental Instrumentation. המשתתפים השלימו בדיקות מעקב, שאלונים להערכת התוצאות, צילומי רנטגן ובדיקות הדמיה בתהודה מגנטית (MRI). בדיקות ה-MRI דורגו לפי עדויות לניוון של הדיסקים בעמוד השדרה הגבי מתחת לגובה האיחוי.
20 משתתפים לקחו חלק במחקר, עם סך כולל של 90 דיסקים מתחת לאזור האיחוי. ממוצע המעקב היה 11.8 שנים. גובה הקיבוע הדיסטאלי היה בממוצע L1. זווית העקומה הגדולה עמדה על 55 מעלות לפני הניתוח ותוקנה ל-25 מעלות במהלך המעקב. בדיקות MRI הדגימו פתולוגיה חדשה של הדיסק ב-85% מהמשתתפים.
בחולה אחד בלבד תועדה מחלה ניוונית של הדיסק הבין-חולייתי ברמת הצומת, כאשר מרבית הפתולוגיות תועדו בדיסק בגובה L5-S1. ממוצע מדד Pfirrmann התדרדר מ-1.1 לפני הניתוח ל-1.8 במהלך המעקב. דרגת הניוון הגדולה ביותר תוארה במרווח L5-S1, כאשר ממוצע מדדי הניוון עלה מ-1.2 לפני הניתוח ל-2.3 לאחר הניתוח. שלושה חולים עם מחלה חמורה של הדיסק הבין-חולייתי נטלו תרופות ממשפחת NSAID להקלה על כאב, אך לא נטלו תרופות נרקוטיות. בקבוצת החולים עם ניוון חמורה נרשם שינוי קל בלבד במדדי SRS (Scoliosis Research Society) ו-Oswestry.
החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות שהודגם קצב מואץ של ניוון הדיסק הבין-חולייתי L5-S1, מתוצאות המחקר עולה כי לקבוצת המחקר מדדי תפקוד טובים, כאשר המטופלים שמרו על התיקון במהלך 10 שנים לאחר האיחוי. החוקרים מציינים כי ניוון הדיסק זוהה רחוק מהחוליה הנמוכה ביותר שטופלה.
Spine. 2011;36(23):1948-1954
לידיעה במדסקייפ