הטיפול בחולים עם דימום תוך-מוחי לאיזון לחץ דם סיסטולי ליעד של 110-139 מ"מ כספית לא הוביל לשיעורי תמותה או מוגבלות נמוכים יותר, בהשוואה לאיזון סטנדרטי ליעד של 140-179 מ"מ כספית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים אודות יעד לחץ דם סיסטולי בטיפול בחולים עם דימום תוך-מוחי. כעת הם חילקו באקראי משתתפים מתאימים עם דימום תוך מוחי (נפח של פחות מ-60 סמ"ק) ומדד GCS (Glasgow Coma Scale) של 5 ומעלה, ליעד לחץ דם סיסטולי של 110-139 מ"מ כספית (טיפול אינטנסיבי) או 140-179 מ"מ כספית (טיפול סטנדרטי) במטרה לבחון את העדיפות של הפחתה אינטנסיבית של לחץ הדם.
הטיפול כלל מתן תוך-ורידי של Nicardipine להפחתת לחץ דם בתוך 4.5 שעות מהופעת התסמינים. התוצא העיקרי היה תמותה או מוגבלות (מדד Modified Rankin Score של 4-6) שלושה חודשים לאחר ההקצאה האקראית.
מבין 1,000 משתתפים עם לחץ דם סיסטולי ממוצע של 200 מ"מ כספית בתחילת המחקר, 500 חולקו לטיפול אינטנסיבי ומספר דומה לטיפול סטנדרטי. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 61.9 שנים ו-56.2% היו אסייאתים. הגיוס הופסק לאור עדות לחוסר תועלת בניתוח ביניים שהוגדר מראש.
התוצא העיקרי של תמותה או מוגבלות תועד ב-38.7% מהחולים בקבוצת ההתערבות (186 מבין 481 חולים) וב-37.7% מהחולים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי (181 מבין 480 חולים) (סיכון יחסי של 1.04.
אירועים חריגים חמורים בתוך 72 שעות מההקצאה האקראית שנקשרו עם הטיפול התרופתי תועדו ב-1.6% מהחולים בקבוצת הטיפול האינטנסיבי וב-1.2% מאלו בקבוצת הטיפול הסטנדרטי. שיעור אירועים חריגים כלייתיים בתוך שבעה ימים מההקצאה האקראית היה גבוה יותר משמעותית עם טיפול אינטנסיבי (9% לעומת 4%).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר אינם תומכים באיזון אינטנסיבי יותר של לחץ הדם הסיסטולי בחולים עם דימום תוך-מוחי.
N Engl J Med 2016; 375:1033-1043