בחולים עם היצרות אסימפטומטית חמורה של עורקי התרדמה בהם יש מקום להתערבות לא תועדו הבדלים בסיכון לאירוע מוחי לאחר חמש שנים בין אלו לאחר הכנסת תומכנים לעורקי התרדמה ואלו שעברו ניתוח של עורקי התרדמה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך כנס ה-ESC (European Society of Cardiology).
במסגרת מחקר ACST-2 נכללו 3,625 חולים עם היצרות חמורה ואסימפטומטית של עורקי התרדמה, בהם הייתה המלצה להתערבות למרות טיפול תרופתי אופטימאלי. המשתתפים חולקו באקראי להכנסת תומכנים לעורקי התרדמה או ניתוח CEA (Carotid Endarterectomy).
לאחר חמש שנים, שיעור האירועים המוחיים המגבילים או פטאליים עמד על 2.5% בשתי הקבוצות (סיכון יחסי של 0.98, p=0.91), בעוד ששיעור אירועים מוחיים מכל-סוג עמד על 5.3% באלו לאחר הכנסת תומכנים ועל 4.5% באלו לאחר ניתוח (סיכון יחסי של 1.16, p=0.33).
שתי הפרוצדורות הובילו להפחתת הסיכון לאירוע מוחי בכמחצית, מ-1% ל-0.5% בשנה. עם זאת, עם הכנסת תומכנים תועדה עליה של 1-2% בסיכון לאירוע מוחי לא-מגביל, אשר הותיר את החולים עם אפשרות להשלים את כל הפעילויות הקודמות שלהם.
כאשר החוקרים השלימו מטה-אנליזה של כל המחקרים להשוואת הכנסת תומכנים לעומת ניתוח עורקי תרדמה, לא תועדו הבדלים בין הפרוצדורות בסיכון לאירוע מוחי מכל-סוג שאינו על-רקע הפרוצדורה (סיכון יחסי של 1.11, p=0.21), כאשר התוצאות היו עקביות בחולים עם ובלי תסמינים.
החוקרים מסכמים כי בכל הנוגע לאירוע מוחי מגביל או פטאלי, ניתוח עורקי תרדמה או הכנסת תומכנים לעורקי תרדמה הדגימו פרופיל סיכון ותועלת דומים.
מתוך כנס ה-ESC
לידיעה ב-Healio