מנתונים חדשים עולה כי שימוש קבוע בתרופות ממשפחת מעכבי תעלות מימן מלווה בסיכון מוגבר לאירוע מוחי, עם סיכון אבסולוטי גבוה יותר בחולים בסיכון גבוה לאירוע מוחי מלכתחילה, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת BMC Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות שמחקרים אקראיים ומבוקרים הציעו עליה לא-מובהקת סטטיסטית בסיכון לאירוע מוחי בקרב מטופלים בתרופות ממשפחת מעכבי תעלות מימן, הקשר לא אושר עד כה. כעת הם בחנו את הקשר בין שימוש קבוע במעכבי תעלות מימן ובין היארעות אירוע מוחי.
המחקר הפרוספקטיבי כלל 492,479 משתתפים ללא היסטוריה של אירוע מוחי ממאגר UK Biobank. החוקרים בחנו את הסיכון לאירוע מוחי לאחר תקנון למשתנים דמוגרפיים, אורחות חיים, מחלות רקע, טיפול תרופתי והתוויות לטיפול במעכבי תעלות מימן. הם בחנו את ההבדלים בסיכון לפי מדד Framingham Stroke Risk Score.
לצורך מטה האנליזה, הם ערכו חיפוש במאגרי PubMed, EMBASE ו-Cochrane Central Register of Controlled Trials (מ-1988 עד 1 ביוני בשנת 2020) לזיהוי מחקרים אקראיים להשוואת מעכבי תעלות מימן עם התערבויות אחרות, פלסבו, או ללא טיפול על הסיכון לאירוע מוחי.
לאורך מעקב של קרוב ל-4 מיליון שנות-אדם תועדו 5,182 אירועים מוחיים. בקרב חולים שטופלו באופן קבוע במעכבי תעלות מימן תועדה עליה של 16% בסיכון לאירוע מוחי, בהשוואה לאלו שלא נטלו טיפול זה (יחס סיכון של 1.16, רווח בר-סמך 95% של 1.06-1.27). גודל ההשפעה היה דומה במטה-אנליזה שהשלימו החוקרים וכללה תשעה מחקרים אקראיים ומבוקרים, בה נרשמה עליה של 22% בסיכון לאירוע מוחי בקרב מטופלים במעכבי תעלות מימן (סיכון יחסי של 1.22, רווח בר-סמך 95% של 1.00-1.50).
ההשפעה האבסולוטית של טיפול במעכבי תעלות מימן על הסיכון לאירוע מוחי עלתה עם עליה במדד Framingham Stroke Risk Score, עם הבדלים בסיכון של 1.34%, 3.32%, 4.83% ו-6.28% לאורך חמש שנים בקרב חולים ברבעון התחתון, השני, השלישי והרביעי, בהתאמה.
הממצאים מעידים על סיכון מוגבר לאירוע מוחי עם טיפול קבוע במעכבי תעלות מימן, כאשר הסיכון גבוה עוד יותר באלו בסיכון בסיסי גבוה יותר לאירועים מוחיים מלכתחילה, כפי שנקבע לפי מדד Framingham Stroke Risk Score. לאור זאת, החוקרים קוראים לרופאים לנקוט משנה זהירות במתן טיפול במעכבי תעלות מימן ומומלץ להשלים הערכה של הסיכון לאירוע מוחי באלו הנוטלים את הטיפול בתרופות אלו.
BMC Med. 2021 Dec 3;19(1):316