בישראל חיים כיום אנשים הסובלים מהתעלפות (עד 20% מהאוכלוסיה יסבלו מאירוע כזה במהלך חייהם), או איבוד/ערפול הכרה באופן פתאומי, שמוגדרת כאיבוד הכרה חולף הנובע מירידה מאספקת הדם למוח, ומאופיינת בהופעה מהירה ופתאומית והתאוששות ספונטנית. התעלפות יכולה לנבוע ממספר גורמים ועל כן חשוב לסווג אירועים אלו:
1. ההתעלפות השכיחה ביותר הינה ״רפלקס סנקופה״ או בשם היותר מוכר ואזו-ואגאלית. זוהי התעלפות שמגיעה כרפלקס בתגובה לגירויים בצורת רגש עז כמו פחד, כאב, דקירת מחט, או מראה של דם, גירויים פנימיים כמו עמידה ממושכת, בליעה, פעולת מעיים, שיעול, התעטשות או גירוי באזור הצוואר. כתוצאה מגירויים אלו ישנה ירידת דופק והרחבת כלי דם המובילים להתעלפות.
2. ההתעלפות השניה בשכיחותה היא התעלפות על רקע ירידת לחץ דם בעקבות שינוי תנוחה. היא מתרחשת בדרך כלל במבוגרים, כאשר הם עוברים ממצב של שכיבה לעמידה. בזמן שינוי תנוחה, הדם נמשך לכיוון הגפיים התחתונות ועל כן לחץ הדם יורד. לגוף האדם ישנם מספר מנגנונים המאפשרים התמודדות עם ירידת לחץ הדם, ובכללם עליה בדופק הלב והתכווצות כלי הדם. באנשים מסוימים תגובה זו פגועה, ובעת ירידת לחץ הדם, אספקת הדם למוח יורדת והאדם מתעלף.
3. הקבוצה המעוררת חשש אמיתי. ההתעלפות אצלם נובעת על רקע מסוכן - התעלפות כתוצאה מירידה בזרימת הדם למוח בשל בעיה בתפקוד או במבנה הלב כגון הפרעת קצב, היצרות של מסתמים, מחלות שריר לב ראשוניות או בזמן התקף לב. הפרעה בזרימת הדם בכל הדם הגדולים כמו תסחיף ריאתי, יתר לחץ דם ריאתי או פתולוגיות חריפות של אבי העורקים. מצבים אלו קורים בפתאומיות ומסכני חיים ללא שום אזהרה. לכן חשוב מאוד לזהות את הסיבה לאיבוד ההכרה.
בשל הקושי לאבחן את סיבת העילפון בית החולים פוריה פתח לאחרונה מרפאת סינקופה (עילפון) הכוללת רופאים משתי הפרקטיקות במקביל - קרדיולוגיה ונוירולוגיה.
אחד החולים שהגיע למרפאה היה חולה בשנות השבעים לחייו שלאחרונה סבל מירידה תפקודית, התנתקויות נפילות חוזרות וכתוצאה מכך היה נחבל. כתוצאה מריבוי הנפילות הוגבל מאוד התפקוד היומיומי. למרות החשד לאפילפסיה הומלץ על ביצוע ניטור דופק רציף ליממה (הולטר) שגילה הפסקות דופק ארוכות ותסמיניות. בעקבות זאת עבר השתלת קוצב והנפילות פסקו.
חולה אחר שהופנה היה מטופל צעיר בשנות השלושים לחייו שסבל מהתעלפויות ספונטניות שגרמו לחבלות. בעת השיחה עם המטופל במרפאה מסתבר כי כשהוא מתעלף יש לו תנועות מוזרות בעיניים וברגליים. לאחר בדיקת EEG הסתבר שמדובר בהתקפים אפילפטיים.
המרפאה בודקת את סיבת ההתעלפות באמצעות כלים מגוונים הכוללים בדיקות אק"ג, מוניטור, הולטר, אקו לב, מבחני מאמץ, ובדיקות נוספות לבדיקת לחץ הדם והדופק.
אחת הבדיקות היא בדיקת טילט, בדיקה אבחנתית לבירור סיבת ומנגנון ההתעלפויות. במהלך הבדיקה, מנסים ליצר גירוי לרפלקסים אוטונומים, על ידי שינויים בתנוחת הגוף ותרופות המרחיבות את כלי הדם. הבדיקה מתבצעת בליווי צמוד של צוות רפואי. בתחילת הבדיקה המטופל שוכב על מיטת שולחן מיוחדת, ומחובר למוניטור על מנת לעקוב אחרי קצב הלב, ומד לחץ דם המודד לחץ דם בכל דקה. המיטה מתרוממת לזווית כמעט אנכית, תקופה מסוימת אחרי תחילת הבדיקה על מנת לבחון את שינוי המדדים והופעת ירדה בלחץ דם עד עילפון.
אם גם בדיקה זו לא העלתה ממצאים עומדת לרשות הרופאים היכולת להזרקת מנטר תת עורי זעיר. אמצעי זה מוזרק תחת העור בהרדמה מקומית וללא צורך באשפוז. כך, במידה ומתרחש אירוע עלפון על רקע הפרעת קצב המכשיר רואה ומקליט זאת, בשלב מאוחר יותר גם יכול לשדר זאת אל המרפאה.
במרפאה זו נשמר רצף טיפולי מרגע הגעת המטופל למיון, המפגש עם אחות/רופאי המיון והפניית המטופל למרפאת עילפון.
28 אלף חולים מגיעים למיון מדי שנה על רקע התעלפויות. כ־3% ממי שהתעלפו פעם אחת צפויים לחוות לפחות עוד התעלפות אחת בחייהם. אולם 20-50% מהם יצאו מהמיון ללא אבחנה. לכן החשיבות במרפאה הכוללת את כל מגוון ההתמחויות שיכולות לאבחן ולטפל בסיבות השונות לעילפון חשוב לעין שיעור.
הכותבים הם:
1. ד״ר ניזאר אנדריא- מנהל שירות אלקטרופזיולוגיה פולשנית בבי״ח פוריה
2. ד״ר אברהים מרעי- מנהל היחידה לאלקטרופזיולוגיה וקיצוב בבי״ח פוריה