מאת ד"ר עמית עקירוב
בגברים עם הופעה מאוחרת של היפוגונאדיזם העוסקים בפעילות גופנית קבועה תועלת רבה יותר לטיפול חליפי בטסטוסטרון, בהשוואה לאלו שאינם עוסקים בפעילות גופנית סדירה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכנס השנתי מטעם ה-AUA (American Urological Association).
לדברי החוקרים, רמות טסטוסטרון היו גבוהות יותר משמעותית בקרב גברים שהקפידו על פעילות גופנית, בהשוואה לגברים בעלי אורח חיים סדנטרי וההפוגה בתסמיני היפוגונאדיזם הייתה טובה יותר בקרב גברים שעסקו בפעילות גופנית.
במסגרת המחקר חולקו באקראי גברים עם הפרעות בתפקודי זקפה ורמות טסטוסטרון בדם נמוכות מ-350 ננוגרם לד"ל. 25 גברים חולקו באקראי לטיפול חליפי בטסטוסטרון במשך 12 שבועות ו-25 גברים חולקו לטיפול בן 25 שבועות בטסטוסטרון בשילוב עם 20 שבועות של תכנית מבוקרת של פעילות גופנית, לפחות שלוש פעמים בשבוע.
תכנית הפעילות כללה 20 דקות של פעילות אירובית, לאחריה עשר דקות של מתיחות של כל הגוף, 30 דקות של תרגילי מתיחות ועשרים דקות נוספות של פעילות אירובית.
כל הגברים היו בסוף שנות החמישים לחייהם או בתחילת שנות השישים לחייהן. בתחילת המחקר, רמות טסטוסטרון היו דומות בקבוצת הגברים עם אורח חיים פעיל ואלו עם אורח חיים סדנטרי, וכך גם רמות המוגלובין, המטוקריט, סוכר וערכי כולסטרול.
לאחר 12 שבועות, רמות טסטוסטרון בדם היו טובות יותר בגברים שהקפידו על פעילות גופנית, בהשוואה לגברים סדנטריים וכך גם היה לאחר 20 שבועות.
למרות הממצאים החיוביים, החוקרים מודים כי מדובר במחקר קטן, שלא כלל קבוצת ביקורת של חולים שהקפידו על פעילות גופנית ולא טופלו בטסטוסטרון.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-AUA
לידיעה במדסקייפ