חדשות

טיפול בטסטוסטרון עשוי להפחית תמותה וסיכון לאוטם שריר הלב בקשישים עם חסר אנדרוגני (Eur Heart Journal )

06/09/2015

מאת ד''ר עמית עקירוב

 מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת European Heart Journal עולה כי טיפול חליפי בטסטוסטרון עשוי להפחית את הסיכון לאוטם שריר הלב, אירוע מוחי ותמותה בגברים מבוגרים עם חסר אנדרוגני, בהם הטיפול הוביל לתיקון רמות טסטוסטרון.

 

מדגם המחקר כלל למעלה מ-83,000 גברים יוצאי צבא עם תיעוד לרמות טסטוסטרון כולל נמוכות וללא היסטוריה של אירועים מוחיים או אוטם שריר הלב. מדובר במחקר התצפיתי הגדול ביותר עם המעקב הארוך ביותר להערכת ההשפעה של טיפול בטסטוסטרון על הסיכון למחלות לב וכלי דם בקשישים.

 

בהשוואה לגברים שטופלו בטסטוסטרון בהם לא התנרמלו רמות ההורמון, באלו בהם תוקנו רמות טסטוסטרון תועד שיפור של 47% בשיעורי התמותה, שיפור של 18% בשיעור אוטמים לבביים ושיפור של 30% בשיעור אירועים מוחיים (יחס סיכון לתמותה של 0.53, יחס סיכון לאוטם שריר הלב של 0.82 ויחס סיכון לאירוע מוחי של 0.70).

 

החוקרים מוסיפים כי שעורי התמותה מכל-סיבה, אוטמים לבביים ואירועים מוחיים היו נמוכים יותר משמעותית בגברים בהם רמות טסטוסטרון התנרמלו לאחר הטיפול, בהשוואה לגברים עם היפוגונאדיזם שלא קיבלו טיפול בטסטוסטרון (יחס סיכון לתמותה של 0.44, יחס סיכון לאוטם שריר הלב של 0.76 ויחס סיכון לאירוע מוחי של 0.64).

 

לדברי החוקרים, למרות המגבלות הנובעות ממחקר רטרוספקטיבי, מהנתונים עולה כי יש יתרון לטיפול בטסטוסטרון, עם שיעורים נמוכים יותר של אירועים קרדיווסקולאריים בגברים ללא היסטוריה של אוטם שריר הלב או אירועים מוחיים.

 

ממצאי המחקר סותרים את אחד המחקרים הפרוספקטיביים-אקראיים הבודדים שבחנו את הטיפול בטסטוסטרון בגברים מבוגרים – מחקר TOM (Testosterone in Older Men), שהופסק מוקדם לאחר שישה חודשים בעקבות עליה באירועים קרדיווסקולאריים בגברים שטופלו בטסטוסטרון.

 

החוקרים טוענים כי למחקר TOM היו מגבלות רבות, כולל גודל מדגם קטן (209 גברים בלבד) ושכיחות גבוהה של סוכרת, יתר לחץ דם ודיסליפידמיה.  עם זאת, מומחים בתחום טוענים כי נטייתם היא להתבסס יותר על מחקרים אקראיים מאשר נתונים רטרוספקטיביים, למרות שהממצאים החדשים מעניינים.

 

Eur Heart Journal

 

לידיעה ב-MedPage Today

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני