יתר-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס מלווה בסיכון מוגבר לשברים בירך ושברי מחוץ לעמוד השדרה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Annals of Internal Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיימים נתונים סותרים בנוגע לקשר בין הפרעה תת-קלינית בתפקוד בלוטת התריס ובין הסיכון לשברים. מטרתם כעת הייתה להעריך את הסיכון לשברי ירך ושברים שאינם בעמוד השדרה על-רקע הפרעה תת-קלינית בתפקוד בלוטת התריס במדגמים פרוספקטיביים.
לצורך המחקר ערכו החוקרים חיפוש במאגרי MEDLINE ו-EMBASE ורשימת המקורות, לזיהוי מחקרים להערכת תפקוד בלוטת התריס ומעקב אחר תוצאות שברים.
שבעה מדגמים מבוססי-אוכלוסיה באיכות הטרוגנית כללו כ-50,000 משתתפים עם 1,966 שברי ירך ו-3,281 שברים שאינם בעמוד השדרה. במודל סטטיסטי שכלל את חמשת המחקרים באיכות הגבוהה יותר, יחסי הסיכון המתוקנים במשתתפים עם יתר-פעילות תת-קליני של בלוטת התריס, לעומת מטופלים עם תפקודי תריס תקינים, עמדו על 1.38 לשברי ירך ועל 1.20 לשברים שאינם בעמוד השדרה, ללא הטרוגניות סטטיסטית. משילוב הנתונים שנאספו משבעת המדגמים עלה כי יחס הסיכון עומד על 1.26 לשברי ירך ועל 1.16 לשברים שאינם בעמוד השדרה.
כאשר החוקרים לא כללו בניתוח הנתונים חולים שטופלו בתירוקסין, יחסי הסיכון במשתתפים עם יתר-פעילות תת-קליני של בלוטת התריס עמדו על 2.16 לשברי ירך ועל 1.43 לשברים שאינם בעמוד השדרה. במשתתפים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס, יחסי הסיכון מהמחקרים באיכות הגבוהה יותר עמדו על 1.12 לשברי ירך ועל 1.04 לשברים שאינם בעמוד השדרה.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים לאישור ממצאי המחקר.
Ann Intern Med. 2014;161(3):189-199