מנתונים חדשים שהוצגו במהלך כנס ה-International Thyroid Congress ו-American Thyroid Association עולה כי תפקוד תירואיד ברמה גבוהה, כולל הורמוני תריס בטווח התקין, מלווה בסיכון מוגבר לדמנציה, גם לאחר תקנון לגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם. ממצאים אלו מצביעים על יעד אפשרי לטיפול בדמנציה ובמחלת אלצהיימר.
במסגרת המחקר הנוכחי בחנו החוקרים את הנתונים אודות 9,495 משתתפים, בגיל ממוצע של 64.9 שנים, שלקחו חלק במחקר Rotterdam Study, עם נתונים זמינים אודות תפקודי תריס, כמו גם הערכת דמנציה.
במהלך מעקב ממוצע של 7.8 שנים, 603 משתתפים אובחנו עם דמנציה.
לאחר תקנון למשתנים שונים, כולל גיל, מין, גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, באלו עם רמות TSH גבוהות יותר – לרוב עדות לתת-פעילות של בלוטת התריס – תועד סיכון מופחת לדמנציה (יחס סיכון של 0.76). מנגד, רמות גבוהות של fT4 (Free T4) – סימן לפעילות יתר של בלוטת התריס – לווה בסיכון מוגבר משמעותית לדמנציה (יחס סיכון של 1.04).
בנשים תועד קשר בין רמות TSH גבוהות יותר ובין הסיכון האבסולוטי לדמנציה בתוך עשר שנים, עם ירידה מ-6% לכ-3%; עם זאת, השפעה דומה לא תוארה בגברים.
מהערכה נוספת בדמות בדיקת MRI של מבני המוח עלה כי רמות fT4 גבוהות יותר בנבדקים מבוגרים לוו בנפח פרנכימה קטן יותר, אך לא תואר קשר עם נפח ההיפוקמפוס.
ידוע כי תפקודי תריס עשויים להשפיע על הסיכון למחלות לב וכלי דם, וגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם מלווים בסיכון מוגבר לדמנציה, וייתכן כי זהו ההסבר הביולוגי לקשר הנ"ל. עם זאת, העובדה שהקשר בין תפקודי תריס ודמנציה נותר גם לאחר תקנון לגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם היא חשובה במיוחד בעיניי החוקרים. למרות שמספר מנגנונים ביולוגיים עשויים להסביר את הקשר בין תפקודי תריס ובין הסיכון לדמנציה, הם הופתעו מכך שמחלת כלי דם אינה אחד מהגורמים הללו.
ממצאים אלו מספקים עדויות נוספות התומכות בחשיבות מסלולים אחרים הקושרים בין תפקודי תריס ובין דמנציה, ועשויים לשמש כיעדים חדשים לטיפולים תרופתיים.
מתוך כנס ה-ATA/ITC
לידיעה במדסקייפ