בילדים עם פעילות-יתר של בלוטת התריס שכיחות מוגברת של הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, הפרעת הסתגלות, חרדה, הפרעה דו-קוטבית, דיכאון ואובדנות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Pediatrics.
החוקרים קבעו את שיעורי הימצאות פעילות-יתר של בלוטת התריס והפרעות פסיכיאטריות על-בסיס נתוני ממאגר Military Health System Data Repository אודות צעירים בגילאי 10-18 שנים. הם זיהו 1,894 בנות ו-585 בנים עם אבחנה של פעילות-יתר של בלוטת התריס במהלך תקופת המחקר.
בהשוואה לילדים ללא פעילות-יתר של בלוטת התריס, באלו עם ההפרעה בתפקודי בלוטת התריס תועד יחס הימצאות גבוה יותר של הפרעות פסיכיאטריות, אשר נע בין 1.7 (הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות) ועד 4.9 (הפרעה דו-קוטבית), כאשר בכל המקרים הללו תועדו הבדלים מובהקים סטטיסטית. הממצאים הצביעו על עליה דרמטית בסיכון לאובדנות, בהיקף של כמעט פי חמש, בקרב חולים עם אבחנה של פעילות-יתר של בלוטת התריס, בהשוואה לאלו שמעולם לא אובחנו עם הפרעה דומה בבלוטת התריס.
החוקרים מצאו כי כלל ההפרעות הפסיכיאטריות, פרט לאובדנות, נטו להופיע לפני אבחנת פעילות-יתר של בלוטת התריס, כאשר השיעור הגבוה ביותר של חולים אובחנו עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות לפני שאובחנו עם פעילות-יתר של בלוטת התריס (68.3%).
החוקרים כותבים כי זהו המחקר הראשון שהדגים קשר משמעותי בין הפרעות פסיכיאטריות ובין פעילות-יתר של בלוטת התריס במדגם גדול של ילדים והם קוראים לשקול אפשרות של הפרעות בבלוטת התריס בחולים צעירים עם הפרעות חרדה ו/או דיכאון, או תסמינים אחרים המרמזים להפרעות פסיכיאטריות.
Pediatrics 2019
לידיעה במדסקייפ