הכנסת חוקקה השבוע שני חוקים העשויים להיות בעלי חשיבות מכרעת לעתיד השתלות האיברים בישראל, אך גורל שניהם תלוי כולו באופן קבלתם ויישומם על ידי הציבור הרחב.
החוק הראשון, חוק המוות המוחי-נשימתי, שגובש והוגש על ידי ח"כ עתניאל שנלר, מגדיר, לראשונה בחקיקה הראשית, את מות המוח והפסקת הנשימה הנובעת ממנו כאחת משתי הדרכים המאפשרות קביעת מותו של אדם. כידוע, קביעת המוות המוחי של נפטר הינה תנאי הכרחי להכרה בו כתורם איברים פוטנציאלי. ייחודו וחשיבותו של חוק זה הינה בעובדה כי הוא נחקק רק לאחר שהושגה הסכמה רחבה בעינינו בין נציגי הממסד הרפואי מחד גיסא ונציגי פלגים נרחבים בממסד הרבני, כולל הרבנות הראשית, מאידך גיסא. על מנת להגיע לאותה הסכמה נאלצו שני הצדדים, שביניהם שררה מחלוקת בנדון במשך למעלה מעשרים שנים, להגמיש את עמדותיהם. הממסד הרפואי קבל על עצמו להוסיף למכלול הבדיקות הקליניות הקובעות את מות המוח גם בדיקת עזר מכשירנית, בדיקה שהינה מקובלת כבר במקרים רבים אך לא נחשבה עד כה כבדיקת חובה. מנגד, הממסד הרבני נסוג בו מדרישתה המקורית של הרבנות הראשית לצרף "אדם המתמצא בהלכה" לכל צוות רפואי הנקרא לקבוע את מות המח. הפשרה שהושגה בנדון על דעת שני הצדדים הינה כי קביעת המוות המוחי תתבצע רק על ידי רופאים מומחים שיעברו השתלמות מקצועית מיוחדת בנושא המוות המוחי, שבמסגרתה ייחשפו, בין השאר, גם להיבטים ההלכתיים והדתיים של הנושא.
חוק המוות המוחי-נשימתי יביא לעלייה בשיעור תרומות האיברים בישראל רק אם בעקבותיו יחול מהפך בעמדתם של רבים מרבני ישראל, ולאור ההסכמה ההדדית שהביאה לחקיקתו יפעלו באופן עקבי ונמרץ למען שינוי הגישה הרווחת בקרב חלקים נרחבים בציבור באשר לעמדת היהדות בנושא תרומת איברים לאחר המוות. מסקרים שבצע המרכז הלאומי להשתלות בקרב הציבור בארץ שבה ועולה בקביעות המסקנה כי הגורם העיקרי המניע את המתנגדים לתרומת איברים הינו תפיסתם את עמדת ההלכה היהודית כמתנגדת לנושא. תפיסה שגויה זו, המוצהרת לא רק על ידי רבים מהציבור המגדיר עצמו כדתי אלא אף על ידי אלה הנחשבים כמסורתיים או אפילו כחילונים, עשויה להשתנות רק אם בעקבות קבלת החוק ישמע ברמה קולם הברור של הרבנות הראשית ושל מרב רבני ישראל שיקראו לציבור באופן נחרץ ומתמיד לראות בתרומת איברים להשתלה מצווה נעלה.
החוק השני, חוק השתלות האיברים, הינו חוק רחב-יריעה המאגד בחובו את כל ההיבטים האתיים והמעשיים הקשורים בתחום. החוק מגדיר לראשונה סחר או תיווך באיברים להשתלה – הן בארץ והן בחו"ל - כעבירה פלילית שדינה מאסר. הוא מגדיר את מבנהו ופעולותיו של המרכז הלאומי להשתלות כגוף המרכזי במדינה האחראי על ניהול והקצאת תרומות האיברים להשתלה. בתחום ההשתלות מן החי קובע החוק כי אדם חי שתרם מאיבריו יקבל לאחר מתן התרומה מעמד של חולה במחלה כרונית שיהיה זכאי לפטור מתשלום דמי השתתפות עצמית בעד כל שירות רפואי שיזדקק לו בשל נטילת האיבר או תוצאותיה, וכן תשלום כספי שנאמד בסך של כ-18 אלף שקל אשר תשלם המדינה לכל תורם כפיצוי. סעיף זה, שהיווה סלע מחלוקת מתמשך בעת הדיונים שהתקיימו במהלך גיבוש החוק, התקבל לבסוף כפשרה בין הטוענים כי כל פיצוי כספי בעבור התרומה עלול לפתוח פתח להיווצרות שוק של "מוכרי כליות" מקרב אזרחים המצויים במצוקה כלכלית, לבין אלו הגורסים כי תורמי הכליות זכאים לתגמול הולם בעבור הנזק האובייקטיבי שנגרם להם בגין התרומה. רוב העוסקים בתחום סבורים כי פיצוי כספי זה לא יביא בעקבותיו גל של תורמי כליה "אלטרואיסטים" שיהיו בעלי מניע כספי.
עיקר התקווה לשיפור משמעותי בהשתלות האיברים בארץ מצויה בתחום השתלות האיברים מנפטרים. בתחום זה קובע החוק את מעמדו של כרטיס התורם, באופן ראשון מסוגו בעולם, כמקנה לחותם עליו עדיפות במידה וביום מן הימים יזדקק הלה בעצמו לתרומת איבר להשתלה. מעמד חדש זה של החותמים על כרטיס התורם ייתן מענה לתחושת התסכול הרווחת בציבור הרחב עקב השיוויון הקיים היום בהקצאת האיברים להשתלה בין אלה הנכונים לתרומת איברים לאחר מותם לבין אלה המתנגדים לה אך אינם נמנעים מלהירשם בעת הצורך כמועמדים לקבלת איבר. עדיפות זהה בקבלת איברים להשתלה יקבלו גם משפחת התורם שנתנה הסכמתה בפועל לתרומת אברי הנפטר וכן התורמים מגופם בחייהם כליה, אונת כבד או אונת ריאה כתרומה אלטרואיסטית (שלא לקרוב משפחתם). סעיף חדשני זה, שהוכנס לחוק לפי המלצת המרכז לאומי להשתלות, נועד להגדיל באופן משמעותי את מספר החותמים על כרטיס התורם בציבור, העומד כיום על 10% מכלל האוכלוסייה הבוגרת, ולפי ניסיון העבר בכל מקרה בו נפטר נמצא חתום על כרטיס התורם, משפחתו ראתה בחתימתו זו כצוואה עבורה ונתנה את הסכמתה בפועל לתרומת איבריו.
הצעת החוק המקורית של משרד הבריאות, שגובשה לאחר עשרות דיונים מעמיקים במסגרת ועדת משנה מיוחדת של ועדת הבריאות של הכנסת בראשות ח"כ פרופ' אריה אלדד, כללה סעיף חשוב נוסף לפיו יוקצו למרכז הלאומי להשתלות מידי שנה חמישה מיליון שקלים שייועדו בלעדית לטובת פעולות הסברה ועידוד הציבור לחתימה על כרטיס התורם ולמתן הסכמה בפועל לתרומת איברים. למרבה הצער הסתייג שר האוצר מסעיף זה בעת הדיון במליאת הכנסת והוא הוצא מנוסח החוק שהתקבל. עיקורו של סעיף תקציבי חשוב זה מהחוק מעמידה בספק את יכולתו של המרכז הלאומי להשתלות להפיץ את המסרים החדשים הגלומים בחוק החדש בקרב הציבור ובכך להביא למטרה המיוחלת של הגדלת מספר השתלות האיברים בארץ.
אין ספק כי חקיקתם של שני חוקים חשובים אלה הינה ציון דרך חשוב ומשמעותי בתחום השתלות האיברים בארץ. עם זאת, תרומתם להגדלת מספר ניתוחי השתלות האיברים תבחן רק בחלוף הזמן וזאת במידה וכל העוסקים בתחום, כמו גם מובילי דעת הקהל בציבור הדתי והחילוני, ישכילו להטמיע את מסריהם בקרב הציבור. אלף המועמדים הממתינים להשתלת איבר בישראל ממתינים למהפך זה בכיליון עיניים.
(*) המחבר הוא מנהל היחידה להשתלות לב, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר