בחור בן 20 שנה, שחברו הטוב סובל מאי ספיקת כליות חמורה, ומטופל ב"דיאליזה", מעוניין לתרום אחת מכליותיו כדי להציל את חייו. הורי הבחור מתנגדים לכך, מאחר שהתרומה כרוכה בסיכונים בריאותיים. האם עליו לשמוע בקול הוריו ולהימנע מהתרומה?
בחור כבן עשרים פנה למכון לרפואה והלכה בשאלה אקטואלית מעניינת: חברו הטוב חלה באי ספיקת כליות, ומטופל מספר פעמים בשבוע באמצעות מכשיר "דיאליזה". מצבו הרפואי מתדרדר במהירות, ואם לא יקבל בדחיפות תרומת כליה הוא עלול למות. הבחור המדובר ערך בדיקת התאמה לצורך תרומת כלייה, ונמצא שכלייתו מתאימה לחברו החולה. הוא מעוניין לבצע במהירות את התרומה, ולקיים בכך שתי מצוות חשובות - הצלת נפשות, ומצוות חסד בגופו.
אמנם, כאשר הוא סיפר להוריו על רצונו לתרום את כלייתו לחברו, הם הביעו התנגדות נחרצת לכך, בטענה שיש בניתוח כריתת הכליה סיכון מסוים (הסיכון קטן מאוד, אך הוא קיים). ועוד, שהדבר עלול להזיק לו במציאת שידוך מתאים. לדעת הבחור הוריו אינם צודקים בחששותיהם, מאחר שהסיכון בניתוח קטן, ולעומת זאת הוא יציל בכך את חיי חברו. ובענין ההיזק לשידוכיו, לדעתו לא רק שהתרומה לא תזיק לו במציאת זוגתו, אלא אדרבה, על ידי כך יחפצו בו יותר, מאחר שהוא נוהג לתת משלו לאחרים. שאלת הבחור היא, כיצד עליו לנהוג על פי ההלכה?
תשובה: כל יהודי מחויב להציל את חיי זולתו כאשר הוא נמצא בסכנה. כך נאמר בתורה: "לא תעמוד על דם רעיך" (ויקרא יט, טז). "ואהבת לרעך כמוך" (שם, יח). כמו כן, פעולה זו היא בכלל מצוות גמילות חסדים, עליה נאמר במשנה (פאה פ"א משנה א) שאדם אוכל פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. מאידך, כל אדם גם חייב במצוות כיבוד הוריו, כמו שנאמר בעשרת הדברות "כבד את אביך ואת אימך" (שמות כ, יב), ובודאי שאין להימנע מלקיים מצווה אחת בכדי לקיים מצווה אחרת.
בגמרא ובפוסקים מבואר, שישנה הסתייגות במצוות כיבוד הורים, כאשר הם מצווים את בנם שלא יקיים מצווה ממצוות התורה, שבמקרה זה אין לו לשמוע בקולם, אלא מוטל עליו לקיים את המצווה. כך כותב השולחן ערוך (יורה דעה סימן ר"מ סעיף טו-טז): "אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצות עשה בין מצות לא תעשה, ואפילו מצווה של דבריהם (מצוות שחידשו חכמי ישראל), לא ישמע לו".
ההיגיון העומד מאחורי הסתייגות זו הוא, שכיבוד ההורים נובע מכך שהבן מכיר טובה להוריו על שהביאוהו לעולם וגידלוהו, ועל ידי קיום מצווה זו בא הבן לידי הכרת טוב הבורא, שהוא השותף העיקרי ביצירתו, וכך הוא אוהב את בוראו ומקיים את מצוותיו. על כן, כאשר ההורים מצווים את ילדם שיעבור על מצוות ה', הרי זו סתירה לכל מהות המצווה, ומשום כך אין לשמוע בקולם.
אמנם, אם רוצה האדם לעשות מצווה שיש עליה שכר, אך אין בה חיוב, לא מן התורה ולא מדברי חכמים, והוריו מתנגדים לכך, כתב בספר חסידים, שעליו לשמוע בקולם ולהימנע מקיום המצווה. לדוגמא, אם הוא רוצה להתענות "תענית נדבה", והוריו מתנגדים לכך, אין לו להתענות.
מעתה נשוב לנידון שאלתנו: לפי האמור, אילו תרומת כליה להצלת חיי הזולת הייתה מצווה שהאדם חייב בה, בודאי אין לבן לשמוע לדברי הוריו, ויתרום את כלייתו. אמנם להלכה נפסק כדעת הפוסק הנודע - הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תרכז), שאף על פי שמצוות "לא תעמוד על דם רעיך" כוללת הוצאת ממון, מכל מקום אין בכלל זה חיוב לסכן איבר עבור הצלת חיי אחרים. וממילא, אף שבתרומת כליה מקיים התורם מצווה גדולה וחשובה של גמילות חסד ואהבת הזולת, מצוות כיבוד ההורים גוברת על כך, ועל הבחור להימנע מתרומתו כל עוד הוריו מתנגדים לכך.
הכותב - הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.
ניתן לפנות במייל machonr@yadsarah.org.il ובטלפון 02-6444590, וכן בכתובת שדרות הרצל 124 ירושלים.