אדם שאביו ובנו סובלים מתסמונת דומה של אי ספיקת כליות, מעוניין לתרום אחת מכליותיו, אך הוא אינו יודע למי עליו לתרום מהבחינה ההלכתית, לאביו או לבנו?
אדם אציל נפש פנה למכון לרפואה והלכה בשאלה רגישה: אביו סובל לא עלינו מאי ספיקת כליות, ומטופל בדיאליזה וממתין להשתלת כליה שתתקבל כתרומה. גם בנו של השואל סובל מאותה מחלה ומצוי גם הוא באותו מצב קשה. שניהם מחכים לתרומת כליה בכיליון עיניים.
השואל בראותו בסבל בני משפחתו, החליט לעבור בדיקות התאמה לצורך תרומת אחת מכליותיו, והוא נמצא מתאים הן לאביו והן לבנו. כעת הוא מצוי בדילמה לא פשוטה, למי עליו לתרום, לאביו או לבנו?
תשובה: ראשית אפתח ואומר, שהחלטתו של אדם לתרום כליה ולקיים מצוות הצלת חיים בגופו, היא החלטה נעלה מעין כמוה, שהרי אין מוטל על האדם חיוב לתרום איבר (עיין גמרא סנהדרין דף ע"ה, שמהפסוק "לא תעמוד על דם רעיך" אנו למדים שהאדם מחויב להוציא מכספו עבור הצלת חיי זולתו, וכתבו הפוסקים שפסוק זה מחייב הוצאת ממון בלבד, אבל אין חיוב לתת איבר מגופו), ומי שבכל זאת תורם מאיברי גופו עבור חיי זולתו, הרי הוא מקיים בכך מצוות חסד בשלמות.
מעתה נשוב לנידון שאלתנו: האם התורה מתירה לאדם להחליט לבדו למי לתרום את כלייתו, לאביו או לבנו, או שיש בזה סדרי עדיפויות ברורים, שחובה על כל אדם לנהוג על פיהם.
הנה, רבנו יעקב בעל הטורים כתב בספרו (טור יורה דעה סימן רנ"א) מה הן סדרי העדיפויות של ההלכה במצוות צדקה, וכך הוא כותב: "חייב אדם להקדים פרנסתו לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו, שנאמר "וחי אחיך עמך" - חייך קודמים לחיי אחיך... ואחר שיפרנס נפשו, יקדים פרנסת אביו ואמו לפרנסת בניו, ואחר כך פרנסת בניו". ומקור דבריו שהאדם עצמו קודם לכל, והאב קודם לבנו, הוא מהכתוב בפרשת מקץ (בראשית מג, ח) - "ויאמר יהודה אל ישראל אביו, שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות, גם אנחנו גם אתה גם טפנו", שממה שהקדים יהודה בסוף דבריו את חייו לחיי יעקב אביו, ואת חיי יעקב אביו לחיי ילדיו, יש ללמוד כיצד לנהוג בדיני קדימות של צדקה.
ונראה, שכל דיני הקדימות שמצאנו בדיני צדקה, שייכים גם בשאר עניינים, כאשר עומד האדם בפני מצב בו עליו לבחור בין שני אנשים, ועיין בזה בספר אהבת חסד לבעל החפץ חיים (פרקים ה-ו). ולפי זה אף בנידון שאלתנו, מאחר שהאדם החליט לתרום את כלייתו לאביו או לבנו, מוטלת עליו חובה להקדים את אביו לבנו, ועל כן יתרום את כליתו לאביו.
אמנם דברנו אמורים רק באופן שהסיכוי להצלחת ההשתלה שווה בשניהם - באב ובבן, אבל אם על פי קביעת הרופאים הצלחת ההשתלה בבן גבוהה באופן משמעותי יותר מהאב, אין עדיפות לאב, ובאופן זה יתרום את הכליה לבנו. אכן, במקרה מעין זה, יש להתייעץ עם רב פוסק מובהק, שיבחן את המקרה על כל היבטיו ויכריע האם ואימתי מתבטל דין הקדימות של האב לבן.
הכותב - הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.
ניתן לפנות במייל machonr@yadsarah.org.il ובטלפון 02-6444590, וכן בכתובת שדרות הרצל 124 ירושלים.