חדשות

חבלת ראש קלה עשויה להביא לעליה בסיכון למחלת פרקינסון (Neurology)

21/04/2018

 

ביוצאי צבא עם אבחנה של חבלת ראש קלה נרשמה עליה של 56% בסיכון להתפתחות מחלת פרקינסון, כך עולה מתוצאות מחקר רטרוספקטיבי גדול, שפורסמו במהלך חודש אפריל בכתב העת Neurology.

 

המחקר, שהינו חלק מפרויקט Chronic Effects of Neurotrauma Consortium Research, כלל 325,870 יוצאי צבא משלושה מאגרי נתונים של יוצאי צבא בארצות הברית. גילאי המשתתפים נעו בין 31-65 שנים, ללא מקרים של אבחנת מחלת פרקינסון או דמנציה בתחילת הדרך.

 

חבלת ראש קלה הוגדרה כאובדן הכרה במשך 0-30 דקות, שינוי במצב הכרה למשך עד 24 שעות, או אמנזיה למשך 0-24 שעות.  חבלת ראש מתונה-עד-חמורה הוגדרה כאובדן הכרה למשך למעלה מ-30 דקות, שינוי במצב הכרה למשך מעל 24 שעות או אמנזיה מעל 24 שעות.

 

החוקרים מדווחים כי בכ-50% מהמדגם תועדה חבלת ראש. במהלך מעקב ממוצע של 4.6 שנים, 1,462 יוצאי צבא אובחנו כחולי פרקינסון. מבין אלו, ב-949 תועדה היסטוריה של חבלת ראש וב-514 לא תועדה היסטוריה של חבלת ראש.

 

מהנתונים עולה כי מבין יוצאי צבא עם חבלת ראש בכל דרגת חומרה, 949 (0.58%) פיתחו מחלת פרקינסון, בהשוואה ל-513 (0.31%) משתתפים ללא חבלת ראש. מהתוצאות עלה עוד כי 360 מבין 76,297 יוצאי צבא עם חבלת ראש קלה (0.47%) פיתחו מחלת פרקינסון, וכך גם 543 מבין 72,592 נבדקים עם חבלת ראש בדרגה בינונית-עד-חמורה (0.75%).

 

לאחר תקנון לגיל, גזע, מין, סוכרת, רמת השכלה, יתר לחץ דם ומצבים רפואיים אחרים, חבלת ראש מכל סוג לוותה בעליה של 71% בסיכון למחלת פרקינסון. בנוסף, באלו עם חבלת ראש קלה נרשמה עליה של 56% בסיכון ובאלו עם חבלת ראש בדרגה בינונית-עד-חמורה נרשמה עליה של 83% בסיכון למחלת פרקינסון.

 

החוקרים מצאו עוד כי באלו עם חבלת ראש מכל סוג נקבעה מחלת פרקינסון כשנתיים מוקדם יותר, בממוצע, בהשוואה לאלו ללא מחלת פרקינסון.

 

לסיכום, בקרב יוצאי צבא, חבלת ראש קלה לוותה בעליה משמעותית בסיכון למחלת פרקינסון, גם לאחר תקנון למאפיינים דמוגרפיים ולמחלות פסיכיאטריות ואחרות. מחקר זה מדגיש את חשיבות מניעת חבלת ראש קלה, מעקב ארוך-טווח אחר יוצאי צבא לאחר חבלת ראש והצורך לקבוע את המנגנונים וגורמי סיכון הפיכים למחלת פרקינסון לאחר חבלת ראש.

 

Neurology. Published online April 18, 2018

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני