מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Gut עולה כי בחולים עם קוליטיס כיבית, הפוגה היסטולוגית עשויה לנבא תוצאות ארוכות טווח, כולל צורך בטיפול בקורטיקוסטרואידים ואשפוזים, טוב יותר מבדיקות אנדוסקופיות.
מדובר במחקר הראשון להערכה שיטתית של יכולת הניבוי של הפוגה היסטולוגית את התוצאות בחולים עם קוליטיס כיבית, בהשוואה לבדיקה אנדוסקופית.
מדגם המחקר כלל 91 חולים עם קוליטיס כיבית שטופלו בין נובמבר 2007 ועד מרץ 2008. בתחילת המחקר, החוקרים השלימו הערכה אנדוסקופית והיסטולוגית של המשתתפים. הם הגדירו הפוגה אנדוסקופית בנוכחות מדד Baron Score של עד 1, והפוגה היסטולוגית לפי מדד Truelove and Richards. ביולי 2014, החוקרים עברו על הרשומות הרפואיות להערכת התוצאות הקליניות.
לאחר חציון מעקב של 72 חודשים, החוקרים מצאו שיעורי הסכמה מתונים בין הפוגה אנדוסקופית והיסטולוגית (43%). במהלך המחקר, 63% מהחולים נדרשו לטיפול פומי בקורטיקוסטרואידים ו-22% אושפזו בשל קוליטיס חדה בדרגה חמורה. למרות הפוגה אנדוסקופית, 24% מהמשתתפים עדיין סבלו מדלקת מיקרוסקופית.
הפוגה היסטולוגית ניבאה צורך קטן יותר בטיפול בקורטיקוסטרואידים ואשפוזים (יחס סיכון של 0.42, p=0.02; יחס סיכון של 0.21, p=0.02, בהתאמה). עם זאת, הפוגה אנדוסקופית לא זוהתה כגורם מנבא (יחס סיכון של 0.86 לטיפול בקורטיקוסטרואידים, יחס סיכון של 0.83 לאשפוזים).
בקרב חולים עם הפוגה מלאה (שהוגדרה לפי הפוגה אנדוסקופית וגם היסטולוגית), 43% נדרשו לטיפול בקורטיקוסטרואידים במהלך המעקב. מנגד, 78% מאלו עם הפוגה אנדוסקופית אך המשך עדות היסטולוגית לדלקת נדרשו לטיפול בסטרואידים.
בחולים עם הפוגה מלאה נרשמו גם שיעורי אשפוז נמוכים יותר בהשוואה לאלו עם הפוגה אנדוסקופית בלבד (12% לעומת 36%, בהתאמה; יחס סיכון של 0.24, p=0.04).
ממצאי המחקר תומכים בחשיבות ממצאים היסטולוגיים בחולים עם קוליטיס כיבית.
Gut. Published online May 18, 2015
לידיעה במדסקייפ