מממצאי מחקר חדש עולה כי הפרעה בגדילה של העובר הינה גורם סיכון להתפתחות תסמונת המעי הרגיז (IBS – Irritable Bowel Syndrome), בשלב מאוחר יותר בחיים.
לפי ההשערה הרווחת, התזונה בחיים העובריים משחקת תפקיד חשוב במספר מחלות כרוניות, כולל סוכרת, יל"ד ומחלת לב קורונרית. במחקר הנוכחי, החוקרים ביקשו לבחון אם הדבר היה נכון גם עבור IBS, ועשו זאת ע"י בדיקת השפעת הגדילה התוך-רחמית על תוצאות המחלה.
המחקר כלל 12,700 תאומים נורבגים, שנולדו בין 1967-1979, שהשלימו שאלון הכולל שאלות בנושא IBS. החוקרים העריכו את הדיסקורדנציה של המחלה בין התאומים, בכדי לבחון את הקשר בין הגדילה התוך-רחמית ו-IBS.
הקונקורדנציה של IBS בתאומים מונוזיגוטיים עמדה על 22.4%, בהשוואה ל-9.1% בתאומים דיזגוטיים (p=0.011). נראה כי גורמים גנטיים תורמים יותר ל-IBS בנקבות.
החוקרים מצאו קשר בין משקל לידה של פחות מ-1500 גרם ובין סיכון מוגבר פי 2.4 ל-IBS, בהשוואה למשקל של מעל 2500 גרם. יתרה מזאת, נראה כי המחלה הופיעה 8 שנים יותר מוקדם בתינוקות במשקל לידה נמוך, בהשוואה לאלו במשקל לידה גבוה יותר.
בקרב תאומים מונוזיגוטיים עם משקל לידה של פחות מ-2500 גרם, IBS היה שכיח יותר באופן משמעותי, בתאומים בעלי משקל לידה קטן יותר, בהשוואה לתאומים במשקל גדול יותר.
החוקרים מסכמים וכותבים, כי לאור הממצאים ניתן לשקול סיווג מחדש של החולים לתתי-קבוצות, בהתבסס על גיל הופעת התסמינים, מין, דמיון משפחתי, ומשקל לידה, במטרה לשפר את ההבנה בנושא המנגנונים הפתופיזיולוגיים של IBS.
Gut 2006
לידיעה במדסקייפ