ממחקר חדש שפורסם בגיליון דצמבר של Obstetrics & Gynecology עולה כי שיעורי הפסקת הטיפול בתרופות אנטי-כולינרגיות לטיפול בפעילות-יתר של שלפוחית השתן ותסמינים אחרים של דרכי השתן התחתונות בנשים, גבוהים ללא קשר למשפחת התרופות בשימוש.
החוקרים מסבירים כי קיימות מספר תרופות אנטי-כולינרגיות לטיפול בתסמיני דרכי שתן תחתונות המתאימים לפעילות-יתר של שלפוחית השתן. מחקרים רבים בחנו את היעילות ותופעות הלוואי של תרופות אנטי-כולינרגיות. מרביתם השוו בין טיפול אנטי-כולינרגי ובין פלסבו.
במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך את שיעורי הפסקת הטיפול האנטי-כולינרגי שניתן לטיפול בנשים עם תסמיני פעילות-יתר של שלפוחית השתן. החוקרים התבססו על מאגר נתונים והתמקדו בנשים בגיל 18 שנים ומעלה, שקיבלו טיפול אנטי-כולינרגי.
הם בחנו את שיעורי הפסקת הטיפול ב-9 תרופות אנטי-כולינרגיות שונות, והעריכו משתנים דוגמת מספר משפחות התרופות שניתנו קודם, מספר החלפות הטיפול, מספר תופעות הלוואי התרופתיות, שנת התחלת הטיפול, גיל והיסטוריה של עישון.
מבין 29,369 נשים שנכללו במאגר הנתונים, תועדו 49,419 מקרים בהם ניתן טיפול אנטי-כולינרגי, עם ממוצע של 1.65 טיפולים לחולה וממוצע של 1.54 משפחות תרופות שניתנו לכל חולה.
בכל הטיפולים האנטי-כולינרגים, חציון הזמן עד להפסקת הטיפול עמד על 4.76 חודשים. השיעור הלא-מתוקן של הפסקת טיפול לאחר 6 חודשים עמדו על 58.8% (95% CI = 58.4-59.3). נשים החליפו לתרופה אחרת ב-15.8% מהמקרים (95% CI = 15.4-16.1). שיעור ההיארעות המתוקנן לאחר 6 חודשים עמד על 71% בעקבות טיפול ב-Oxybutynin (95% CI = 68.4-73.5), 61% עבור Tolterodine Tartrate (95% CI = 59.4-64.3), 57% ל-Oxybutynin בשחרור ממושך (95% CI = 55.1-59.4) ו-54% עבור Tolterodine Tartrate בשחרור-ממושך (95% CI = 52.3-57.7).
שיעורי הפסקת הטיפול בתרופות אנטי-כולינרגיות היו גבוהים בלא-קשר למשפחת התרופות שניתנה.
מגבלות המחקר כוללות אבחנה של תסמינים בדרכי שתן תחתונות המבוססת על רשומות רפואיות ממוחשבות, העדר אינפורמציה בנוגע לסיבה להפסקת הטיפול התרופתי, ומרווחים של 90 ימים להגדרת הפסקת טיפול.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא, במטרה להעריך את הסיבות להיענות הירודה לטיפול אנטי-כולינרגי.
Obstet Gynecol. 2008;112:1311-1318.
לידיעה במדסקייפ