ממחקר חדש, שפורסם במהדורת ינואר של New England Journal of Medicine, עולה כי לתורמי כליה, שעברו בדיקת סקר בקפידה, יש הישרדות וסיכון לפתח מחלה כליה סופנית (ESRD) הדומים לאלה של האוכלוסייה הכללית.
התוצאות הכלייתיות ארוכות הטווח של תרומת כליה מתורם חי מושכות תשומת לב רבה. העדות מציעה כי לתורמי כליה חיים יש הישרדות דומה לאלה שלא תרמו כליה וכי הסיכון שלהם לפתח ESRD לא עולה. מחקרים קודמים כללו מספרים קטנים יחסית של תורמים ותקופת מעקב קצרה.
במחקר הנוכחי השתתפו 3698 תורמי כליה, שתרמו כליה בין השנים 1963 ו-2007. החוקרים העריכו הישרדות וסיכון לפתח ESRD. בין 2003 ועד 2007, 255 תורמים עברו הערכה בנוסף של קצב הסינון הגלומרולרי שלהם (GFR), הפרשת אלבומין בשתן, שכיחות של יתר לחץ דם, מצב בריאותי כללי ואיכות חיים.
לתורמי כליה הייתה הישרדות דומה לזו של נבדקי ביקורת המותאמים על פי גיל, מין וגזע או אתניות. 11 תורמים פיתחו ESRD, מספר שמתאים לשיעור של 180 מקרים פר מיליון אנשים בשנה בהשוואה ל-268 מקרים של ESRD פר מיליון אנשים באוכלוסייה הכללית.
תקופת המעקב הממוצעת הייתה 12.2 +/- 9.2 שנים לאחר תרומת הכליה. במהלך תקופת המחקר, ל- 85.5% מהמטופלים בתת הקבוצה של 255 התורמים היה GFR שווה או מעל ל- 60 mL/minute/1.73 m2 פני שטח גוף, ל-32.1% היה יתר לחץ דם ול-12.7% הייתה הפרשת אלבומין בשתן.
פרדיקטורים ל-GFR מתחת ל- 60 mL/minute/1.73 m2 וליתר לחץ דם היו גיל מבוגר יותר ו-BMI גדול יותר, אך לא זמן ארוך יותר מתרומת הכליה. יש לציין, כי זמן ארוך יותר מתרומת הכליה היה פרדיקטור בלתי תלוי להפרשת אלבומין השתן.
ניקודי איכות חיים במרבית התורמים היו טובים יותר מהנורמות באוכלוסייה. השכיחות של מחלות רקע הייתה דומה לזו של נבדקי ביקורת בסקר בדיקת תזונה ובריאות לאומי שהותאמו עבור גיל, מין, גזע או אתניות ו-BMI.
החוקרים מסכמים ואומרים כי הישרדות וסיכון לפתח ESRD בתורמי כליה העוברים בדיקת סקר דומים לאלה של האוכלוסייה הכללית. למרבית התורמים יש GFR שמור, הפרשת אלבומין תקינה ואיכות חיים מעולה.
מגבלות המחקר הנוכחי כוללות הערכת דגימת תורמי כליה קטנה עד היום, הטיית הישרדות אפשרית, מרבית התורמים החיים היו לבנים, בעיות בהערכת GFR, חסר בקבוצת ביקורת אידיאלית ועוד.
במאמר מערכת נלווה נכתב כי ממצאי המחקר מצריכים לנקוט באופטימיות זהירה. שיעורי התמותה הגבוהים הקשורים עם טיפול דיאליזה (כ-20% בשנה בארצות הברית) ביחד עם ליקויים בתפקוד גופני וקוגניטיבי, מציעים כי השתלת כליה מתורם חי תועיל למרבית המטופלים הסובלים מ-ESRD. יש להשתיל כמות מספיקה של נפרונים מתפקדים כדי להתמודד עם הסיכונים קצרי הטווח הקשורים עם הניתוח ועם הסיכונים ארוכי הטווח הקשורים עם טיפול מדכא את מערכת החיסון. יתרה מכך, במידה ויהיה ניתן להרחיב השתלה מתורם חי על ידי הרחבת הקריטריונים לקבלת תורם (כגון לקבל תרומה מאנשים מבוגרים יותר או מכאלה הסובלים מיתר לחץ דם, אי סבילות לסוכר וכו'), יש לוודא את הבטיחות של תורמי האיברים.
N Engl J Med. 2009;360:459–469
לידיעה במדסקייפ