ממחקר חדש, שפורסם במהדורת פברואר של Clinical Journal of the American Society of Nephrology, עולה כי רמות גבוהות בשתן ובדם של NGAL (neutrophil gelatinase-associated lipocalin) במטופלים עם מחלת כליה כרונית לא מתקדמת הם פרדיקטורים חזקים ובלתי תלויים של התקדמות המחלה.
NGAL הוא חלבון קטן במשקל 25-kD, שמשוחרר מסיבית מתאי הטובולי של הכליה לאחר גירוי שונה של נזק לטובולים.
במחקר קודם, החוקרים מצאו בנקודת ההתחלה רמות גבוהות לא תקינות של חלבון זה במטופלים הסובלים מנפרופתיה ממברנוטית ומתפקוד כליה לקוי. בנוסף, מטופלים עם רמות גבוהות בנקודת ההתחלה של NGAL הדגימו עליה ניכרת בסיכון להחמרת תפקוד הכליה תוך שנה בהשוואה לאלה עם רמות NGAL נמוכות יותר בנקודת ההתחלה.
כדי לחקור את הנושא, החוקרים בדקו את הערך המנבא של רמות NGAL בשתן ובסרום עבור התקדמות מחלת כליה כרונית ב-96 מטופלים (גיל ממוצע – 57) עם מחלה לא מתקדמת מאטיולוגיות שונות. ה- eGFR (estimated glomerular filtration rate) הממוצע של המטופלים בנקודת ההתחלה היה 15 mL/min per 1.73 m² ומעלה.
בנקודת ההתחלה, רמות NGAL בשתן ובסרום היו קשורות באופן הפוך, בלתי תלוי וצמוד ל- eGFR. ריכוזי NGAL ממוצעים בסרום בנקודת ההחתלה היו 515.4 ng/mL במטופלים עם מחלת כליה בהשוואה ל- 35.4 ng/mL בהשוואה ל-14 נבדקי ביקורת בריאים מותאמים על פי גיל, מין ולחץ דם. רמות NGAL ממוצעות בשתן בנקודת ההתחלה היו 195.6 ו- 6.6 ng/mL בהתאמה (p < 0.0001 עבור שניהם).
במהלך תקופת מעקב חציונית של 18.5 חודש, 31 מטופלים (32%) חוו התקדמות משמעותית של מחלת הכליה, כאשר חלק מהמטופלים פיתחו מחלת כליה סופית (ESRD). למטופלים אלה היו רמות NGAL גבוהות משמעותית בסרום ובשתן בנקודת ההתחלה בהשוואה לאלה שלא חוו התקדמות במחלת הכליה.
עבור רמת NGAL בסרום, ערך החתך הטוב יותר לניבוי התקדמות מחלת הכליה היה 435 ng/mL (רגישות – 83.9%, ספציפיות – 53.8%), בעוד שעבור רמת NGAL בשתן הערך היה 231 ng/mL ( רגישות – 80.6%, ספציפיות – 73.8%).
לדברי החוקרים, התקדמות מחלת הכליה הייתה מהירה יותר משמעותית במטופלים עם ערכי NGAL בסרום מעל ל- 435 ng/mL (p = 0.002). זמן מעקב ממוצע עד התקדמות המחלה היה 14.9 חודש במטופלים אלה בהשוואה ל-18.9 חודש במטופלים עם ערכי NGAL מתחת לערך סף זה.
באופן דומה, מטופלים עם ערכי NGAL בשתן מעל ל- 231 ng/mL הדגימו התקדמות מהירה יותר משמעותית עם זמן מעקב ממוצע עד התקדמות המחלה של 13.2 חודש בהשוואה ל-19.2 חודש עבור ערך NGAL בשתן מתחת לערך סף זה.
אנליזת רגרסיית COX הדגימה שרמות NGAL בשתן ובסרום מנבאים סיכון גבוה להתקדמות מחלת כליה כרונית ללא תלות ב- eGFR ובגיל. עליה של 10 ng/mL ברמת NGAL בשתן הייתה קשורה עם עלייה בסיכון של 3% להתקדמות, בעוד שעלייה של 10 ng/mL ברמת NGAL בסרום העלתה בסיכון זה ב-2%.
החוקרים מסכמים ואומרים כי המחקר הנוכחי מציע כלי חדש ומעולה למניעת התקדמות כישלון כליה. מדידת NGAL בדם ובשתן במטופלים הסובלים ממחלת כליה כרונית יכולה לעזור בזיהוי במטופלים הנמצאים בסיכון להחמרת המחלה ושצריכים לקבל טיפולים אגרסיביים.
Clin J Am Soc Nephrol. Published online January 28, 2009
לידיעה במדסקייפ