ממחקר חדש עולה כי בדיקות סקר לזיהוי אלבומינוריה עשויות לסייע בזיהוי חולים בסיכון מוגבר למחלת כליות פרוגרסיבית.
לדברי החוקרים, לא ידוע אם בדיקות סקר לאלבומינוריה באוכלוסיה הכללית מסייעות בזיהוי מטופלים בסיכון מוגבר לטיפול כלייתי חליפי, או אובדן מואץ של תפקוד כלייתי. התחלת טיפול במועד, הכולל בעיקר טיפול להורדת לחץ דם ואלבומינוריה או פרוטאינוריה , עשוי להאט את התקדמות מחלת כליות כרונית למחלת כליות סופנית, וכך למנוע את הצורך בטיפול כלייתי חליפי. מאחר שחולים רבים אינם מודעים לכך שהם סובלים ממחלת כליות כרונית, יש מקום לערוך בדיקות סקר.
החוקרים אספו את דגימות השתן הראשון בבוקר להערכת רמות אלבומין בשתן מ-40,854 מטופלים בגילאי 28-75 שנים. בתחילת המחקר ובמהלך 6 חודשי מעקב, תת-קבוצה של 6879 מטופלים עברו בדיקות הפרשת אלבומין בשתן במהלך 24 שעות והערכת מדדי GFR (Glomerular Filtration Rate). במהלך 9 שנות מעקב, זוהו 45 חולים שהחלו בטיפול כלייתי חליפי.
החוקרים מצאו קשר בין כמות האלבומינוריה ובין הסיכון למחלת כליות. ככל שרמת אלבומינוריה הייתה גדולה יותר, כך הסיכון לטיפול כלייתי חליפי היה גדול יותר וכך גם מהירות ההתדרדרות בתפקוד הכלייתי. רגישות אלבומינוריה עם UAC (Urinary Albumin Concentration) של 20 מ"ג לליטר ומעלה, עמדה על 58% והסגוליות עמדה על 92% לזיהוי חולים שהחלו טיפול כלייתי חליפי במהלך המעקב. מחצית מהם (50%) לא קיבלו טיפול רפואי, ו-39% לא ידעו קודם לכן כי סבלו מליקוי כלייתי.
כאשר הגבילו את בדיקות הסקר לקבוצות בסיכון גבוה, דוגמת חולים עם יתר לחץ דם ידוע, סוכרת, מחלה קרדיווסקולרית וגיל מתקדם, הרגישות של הבדיקה ירדה רק במעט, אך הבדיקה לא זיהתה 45% מהחולים עם מיקרואלבומינוריה ומאקרואלבומינוריה.
חולים עם רמות אלבומין מוגברות בשתן מצויים בסיכון מוגבר לטיפול כלייתי חליפי ואובדן מואץ של התפקוד הכלייתי. בדיקות סקר לזיהוי אלבומינוריה מזהות חולים בסיכון מוגבר למחלת כליות פרוגרסיבית, 40-50% מהם לא אובחנו או לא טופלו קודם לכן.
מגבלות המחקר כוללות את הסיכוי כי חולים עם מחלת כליות כרונית פרוגרסיבית עלולים למות לפני שיזדקקו לטיפול כלייתי חליפי; מדגם קטן יחסית של חולים שחלו טיפול כלייתי חליפי בשל היארעות נמוכה של מחלת כליות סופנית, עובדה שפגעה בעוצמת המחקר; דרישה למעקב ארוך יותר; מדד אחד בלבד לאלבומינוריה במרבית המשתתפים; וחוסר אפשרות לקבוע אם אבחנה מוקדמת והתחלת טיפול מניעתי יפחיתו את הצורך בטיפול כלייתי חליפי או יאטו את קצב ההתדרדרות בתפקוד הכלייתי או התחלואה הנלווית.
הגבלת בדיקות הסקר לקבוצות בסיכון גבוה תסייע בזיהוי כמעט כל המקרים הדורשים התחלת טיפול כלייתי חליפי במהלך המעקב, אך תמנע זיהוי של קרוב למחצית מהחולים עם UAC של 20 מ"ג ומעלה, אך חולים אלו מצויים בסיכון קרדיווסקולרי וכלייתי משמעותי.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.
J Am Soc Nephrol. Published online February 11, 2009
לידיעה במדסקייפ