ממחקר חדש, שפורסם במהדורת מארס של Journal of the American Society of Nephrology, עולה כי הוספת Avosentan (אנטגוניסט של אנדותלין A) לטיפול במעכבי ACE (angiotensin-converting enzyme ) ו/או ARB (angiotensin receptor blocker ) מפחיתה שיעור הפרשת אלבומין בשתן (UAER) בחולי סוכרת ומקרו-אלבומינוריה. המחקר האירופאי הנוכחי נערך ב-58 מרכזים רפואיים. תוצאות המחקר מדגימות ש-avosentan עשוי לעזור בהאטת התקדמות מחלת כליה סופנית (ESRD) בסוכרתיים.
למרות השימוש במעכבי ACE, ARB ובמעכב רנין החדש (aliskiren) עדיין צריך לשפר מניעת התפתחות נפרופתיה סוכרתית, להפחית את התקדמותה ל-ESRD ולהוריד מספר אירועים קרדיווסקולריים נלווים.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לחקור את האפקטים של טיפול בן 12 שבועות ב-avosentan ומעכבי ACE ו/או ARB. משתנה המחקר העיקרי היה UAER, שהוא אינדיקטור להתקדמות נפרופתיה סוכרתית.
מתוך 501 חולי סוכרת סוג 1 או 2 ונפרופתיה סוכרתית, 286 חולקו רנדומאלית לקבל avosentan במינון של 5 mg (n=59), 10 mg (n=57), 25 mg (n=60), 50 mg (n=53) או פלצבו (n=57). כל המטופלים מלבד 6 טופלו קודם לכן במעכבי ACE או ARB, כאשר טיפול אנטי סוכרתי וטיפול להורדת יתר לחץ דם היו דומים בין כל קבוצות המחקר.
בנקודת ההתחלה, רמות UAER ממוצעות נעו החל מ-0.79 mg לדקה בקבוצת ה-avosentan במינון 10 mg ל-1.21 mg לדקה בקבוצת ה-avosentan במינון ה-50 mg. רמות חציוניות של UAER היו דומות בכל קבוצות הטיפול ונעו בין 0.49 ל-0.78 mg לדקה. לאחר 12 שבועות, השינוי הממוצע המוחלט ב-UAER היה משמעותי בהשוואה לנקודת ההתחלה בכל אחת מקבוצות הטיפול (-15% עד -21%) בהשוואה לפלצבו (5%). השינוי היחסי הממוצע ב-UAER היה דומה (-16.3% עד -29.9%) בהשוואה לפלצבו (12.1%).
כשנעשה שימוש בערכים חציוניים, ממצאי המחקר השתנו במידת מה. ירידה מוחלטת חציונית ב-UAER תחת טיפול ב-avosentan הייתה דומה עבור המינונים 5 ו-10 mg (-0.15 mg לדקה) ועבור המינונים 25 ו-50 mg (-0.21 mg לדקה) בהשוואה לירידה של 0.05 mg לדקה בקבוצת הפלצבו. שינויים יחסיים חציוניים הדגימו עקומת מנה-תגובה שטוחה ויעילות דומה בכל מינוני התרופה מלבד המינון של 5 mg. פינוי קראטינין ולחץ דם נשארו ללא שינוי לאחר 12 שבועות.
לדברי החוקרים, לא נראה שיש אפקט נוגד הפרשת חלבון נוסף במינוני avosentan מעל 25 mg ולכן המינון האופטימאלי במונחים של יחס סיכון-תועלת הוא 10 mg ומטה.
אנליזה של פרמטרי יעילות משניים מדגימה, שרמות כולסטרול וקצב הפרשת חלבון בשתן ירדו משמעותית תחת טיפול ב- avosentan בהשוואה לפלצבו. החוקרים קוראים לביצוע מחקרים נוספים, שיקבעו מה מנגנוני הפעולה של התרופה.
כל מינוני התרופה נסבלו היטב ותופעות הלוואי היו מינוריות באופן כללי. כ-25% מהמטופלים דיווחו על תופעות לוואי שבפוטנציאל היו קשורות ל- avosentan. תופעת הלוואי העיקרית הייתה בצקת פריפרית ב-12% מהמטופלים, שקיבלו avosentan, בעיקר באלה שקיבלו מינונים גבוהים של התרופה (25 mg ומעלה). מתוך 5 מקרי תמותה, שקרו במהלך אנליזת בטיחות, ייתכן כי רק מקרה אחד היה קשור ל- avosentan. לא היו דיווחים על עלייה משמעותית באנזימי כבד.
מגבלות המחקר כוללות חסר במידע על הפרשת נתרן או אוריאה בשתן כסמן לצריכת מלח וחלבון.
החוקרים מסכמים ואומרים כי יש צורך במחקר גדול שיאשר את תוצאות המחקר הנוכחי ויקבע האם ניתן לתרגם את האפקטים נוגדי הפרשת חלבון של avosentan ליתרונות ארוכי טווח גם במינונים נמוכים יותר של התרופה. אף על פי כן, הירידה הניכרת והמשמעותית במקרו-אלבומינוריה לאחר 12 שבועות טיפול ב- avosentan מצביעה על אפקט מגן כליה בעל ערך קליני.
J Am Soc Nephrol. 2009;20:655-664
לידיעה במדסקייפ