ממחקר חדש, שפורסם במהדורת מארס של Obstetrics and Gynecology, עולה כי מחלת ריאות כרונית היא גורם סיכון לתיקון רצפת אגן לאחר ניתוח כריתת רחם. המחקר מדגיש את הצורך בשיפור המצב הריאתי לפני ביצוע הניתוח.
צניחת רחם בעת ניתוח כריתת הרחם, גיל מתקדם, מספר לידות והיסטוריה של לידה ווגינאלית הם גורמי סיכון ידועים לתיקון רצפת אגן לאחר ניתוח כריתת רחם. התפקיד של גורמי סיכון אחרים, בעיקר מצבים רפואיים, כגון השמנה, עצירות ומחלת ריאות כרונית אינם ברורים.
כדי לבדוק את הנושא, החוקרים ערכו מחקר מקרה-ביקורת, שהשתמש במידע מפרויקט האפידמיולוגיה של Rochester. במחקר השתתפו 144 נשים, שנזקקו לתיקון רצפת האגן, 13 שנה (תקופה חציונית) לאחר ניתוח כריתת רחם. לנשים אלה הותאמו 144 נשים, שלא נזקקו לתיקון רצפת אגן לאחר ניתוח כריתת רחם והיוו את קבוצת הביקורת. כל ניתוחי כריתת הרחם בוצעו באינדיקציות שפירות.
מחלת ריאות כרונית העלתה משמעותית את הסיכון לתיקון רצפת אגן לאחר ניתוח כריתת רחם (סיכון מוצלב – 14.3). היסטוריה מיילדותית, השמנה, עצירות כרונית ואינדיקציה לכריתת רחם לא היו קשורים עם תיקון רצפת אגן לאחר ניתוח כריתת רחם.
שיעול כרונית עשוי לגרום לעליות חוזרות בלחץ התוך בטני, שעשויות להחליש את שרירי רצפת האגן ולגרום לצניחת האגן. בנוסף, ניתן להסביר קשר זה על ידי ליקוי כללי בתפקוד שרירי השלד והשמנה, שגם קשורים עם מחלת ריאות כרונית.
למרות זאת, בניתוח רב משתני, מחלת ריאות כרונית נשארה גורם סיכון לתיקון רצפת אגן גם לאחר תקנון ל-BMI.
החוקרים מסכמים ואומרים כי בהתבסס על ממצאי המחקר, זיהוי גורמי סיכון (הניתנים לשינוי) בזמן ניתוח כריתת הרחם, בעיקר בנשים העוברות כריתת רחם בשל צניחתו, צריך לקדם טיפולים מכוונים, כגון טיפול אגרסיבי במחלת הריאות הכרונית, ירידה במשקל והפסקת עישון.
Obstet Gynecol 2009;113:601-608
לידיעה במדסקייפ