במחקר חדש אשר פורסם בגיליון אוגוסט של ירחון Clinical Pharmacokinetics מתוארות תכונותיו הפרמקודינמיות והפרמקוקינטיות של התכשיר Solifenacin (וסיקר), המשמש לטיפול בתסמיני התכווצות יתר של שלפוחית השתן.
החוקרים מסבירים כי מלח הסוקצינט של התכשיר Solifenacin, אמין שלישוני בעל תכונות אנטיכולינרגיות, מצוי בשימוש לשם הטיפול הסימפטומטי בשלפוחית שתן המתכווצת יתר על המידה (Overactive bladder). ריכוזי השיא של התרופה בפלסמה של 24.0 ו-40.6 ng/mL מושגות תוך 3-8 שעות לאחר נטילה פומית ארוכת טווח של התרופה במינון 5 מ"ג או 10 מ"ג, בהתאמה.
מחקרים קודמים אשר בוצעו באנשים מבוגרים ובריאים הראו כי התרופה מגיעה לשיעור גבוה של זמינות ביולוגית מוחלטת, העומד על כ-90%, ואשר אינו יורד עם נטילת התרופה יחד עם אוכל. החוקרים מוסיפים כי לתרופה יש נפח פיזור העומד כנראה על 600L, שיעור של כ-93-96% הקשור לחלבונים בפלסמה, והיא עוברת ככל הנראה את המחסום דם/מוח.
התרופה עוברת פינוי בעיקר באמצעות מטבוליזם כבדי, דרך ציטוכרום P450 (CYP) 3A4, כאשר כ-7% בלבד מהמינון שלה (3-13%) מופרשים ללא שינוי בשתן. בנוסף, נראה שתוצרי הפירוק של התרופה אינם תורמים להשפעותיה הקליניות. באנשים מבוגרים ובריאים, סך הפינוי של התרופה עומד על כ-7-14 ליטרים בשעה. זמן מחצית החיים של סילוקה הסופי של התרופה נע בין 33 ל-85 שעות, ערך המאפשר נטילה של התרופה פעם ביום. החוקרים מציינים כי הפרשת התרופה בשתן משחקת תפקיד קטן בלבד בסילוקה, כך שישנו פינוי כלייתי של 0.67-1.51 L/h.
בנוסף, התרופה איננה משפיעה על פעילותם של ציטוכרומים CYP1A1/2, 2C9, 2D6 או 3A4, והיא מראה פוטנציאל מעכב חלש בלבד עבור CYP2C19 ו-P-glycoprotein בתנאי מעבדה; עם זאת, אינטראקציות בין-תרופתיות קליניות עם סובסטרט של CYP2C19 או עם P-glycoprotein אינן סבירות כלל וכלל, לטענת החוקרים.
החשיפה ל-Solifenacin מוגברת פי כ-1.2 באנשים קשישים ופי שתיים בערך באנשים עם אי ספיקת כבד בינונית בחומרתה או אי ספיקת כליות קשה, וכן כשניתנת במקביל לתכשיר Ketoconazole במינון 200 מ"ג ליום, שהוא כידוע מעכב פוטנטי של CYP3A4.
באשר להשפעותיו הקליניות של התכשיר, הן מופעות במלואן כעבור שבועיים עד ארבעה שבועות של טיפול, ונשמרות בטיפול ארוך-טווח. למרות שתכונותיו הפרמקוקינטיות של Solifenacin מראות לינאריות במינונים של 5 עד 40 מ"ג, לא נצפתה Dose-dependency ניכרת במבחני יעילות וסבילות של התרופה.
החוקרים מציינים כי יעילותה של התרופה Solifenacin (במינון 5 או 10 מ"ג ליום) הינה לכל הפחות שוות ערך לזו של Extended-Release (ER) Tolterodine (דטרוסיטול) (במינון 4 מ"ג ליום) לשם צמצום המספר הממוצע של אירועי מתן שתן ליממה ואירועי דחיפות במתן שתן, או בהגברת הנפח המפונה עבור מתן שתן. יתרה מזאת, נראה כי Solifenacin הינה עדיפה על פני ER Tolterodine (במינון האמור) בהורדת מספר אירועי דליפת שתן (ממוצע של -1.30 לעומת -0.90; P = 0.018) ועדיפה על פני Propiverine (במינון של 20 מ"ג ליום) כשניתנת במינון 10 מ"ג ליום בהורדת הדחיפות במתן שתן (-2.30 לעומת -2.78; P = 0.012) ואירועי נוקטוריה.
החוקרים מוסיפים כי בהתבסס על ערכי קצב הגמילה בעקבות תופעות לוואי במהלך תקופת הטיפול בת 52 השבועות, נראה כי Solifenacin הינה בעלת סבילות טובה יותר בקרב המטופלים בהשוואה ל-Immediate-Release (IR) Oxybutynin במינון של 10-15 מ"ג ליום או IR Tolterodine במינון 4 מ"ג ליום.
ביחס לפרמקוקינטיקה של התרופה, ומסיבות של בטיחות, החוקרים אינם ממליצים על מינונים הגבוהים מ-5 מ"ג ליום בחולים עם אי ספיקת כבד בינונית בחומרתה (משמע ציון Child-Pugh של 7-9), חולים עם אי ספיקת כליות קשה (Creatinine Clearance < 30 mL/min) או מטופלים הנוטלים במקביל טיפול תרופתי בתכשירים המעכבים CYP3A4.
Clin Pharmacokinet 2009;48(5):281-302