במאמר שפורסם במהלך חודש יוני בכתב העת Pediatrics מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי הפרעות בתפקוד מערכת העיכול ושלפוחית השתן ו-VUR (Vesicoureteral Reflux) הינם גורמי סיכון לזיהומים חוזרים בדרכי השתן בילדים, בעיקר בנוכחות שתי ההפרעות בו-זמנית.
ממצאי המחקר עשויים לסייע בזיהוי ילדים בסיכון לזיהומים חוזרים בדרכי השתן, בהם תתכן תועלת לטיפול מונע.
מדגם המחקר כלל 305 ילדים בגילאי 2-71 חודשים עם אבחנה של VUR וטופלו בפלסבו במסגרת מחקר RIVUR (Randomized Intervention for Vesicouretreal Reflux), שנערך בין השנים 2007-2011. המחקר כלל גם 195 ילדים ללא VUR שלקחו חלק במחקר CUTIE (Careful Urinary Tract Infection Eveluation). ילדים במחקר CUTIE השלימו בדיקות סקר למחקר RIVUR אך לא נכללו במחקר מאחר ולא סבלו מ-VUR.
בילדים עם VUR תועדו שיעורים גבוהים של זיהומים חוזרים בדרכי השתן לאחר שנתיים, בהשוואה לילדים ללא VUR (25.4% לעומת 17.3%, בהתאמה, יחס סיכון מתוקן של 1.58). שיעורי הישנות זיהומים תסמיניים או זיהומים עם חום היו הגבוהים ביותר באלו עם VUR בדרגה 3-4 (28.9%).
בילדים עם הפרעות בתפקוד מערכת העיכול ושלפוחית השתן וצלקות כלייתיות תועד סיכון מוגבר לזיהומים חוזרים בדרכי השתן (יחס סיכון מתוקן של 2.07 ויחס סיכון מתוקן של 2.88, בהתאמה).
בילדים עם VUR וגם הפרעה בתפקוד מערכת העיכול ושלפוחית השתן תועד הסיכון הגבוה ביותר לזיהומים חוזרים בדרכי השתן (56%), לאחריהם ילדים עם הפרעות בתפקוד שלפוחית השתן ומערכת העיכול אך ללא VUR (35%) וילדים ללא הפרעה בתפקוד מערכת העיכול או שלפוחית השתן ו-VUR עד דרגה II (29%).
לאחר שנתיים, ב-5.6% מהילדים ללא VUR ו-10.2% מהילדים עם VUR תועדו צלקות כלייתיות, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית (8 ילדים לעומת 24 ילדים).
לאחר אבחנה של הפרעות בתפקוד מערכת העיכול או שלפוחית השתן, חלק מאתרי המחקר המליצו למשפחות כיצד לטפל בהפרעות, המלצות שייתכן והובילו להפחתת שיעורי הישנות זיהום בדרכי השתן. כתוצאה מכך, הממצאים עשויים להעיד על תת הערכה של שיעורי ההישנות. ייתכן כי גודל המדגם הקטן בקבוצת החולים עם VUR ושיעור נמוך של צלקות כלייתיות פגעו באפשרות לזהות גורמי סיכון אחרים ולהבחין בין הקבוצות.
Pediatrics. Published online June 8, 2015
לידיעה במדסקייפ