מאת מערכת אי-מד
בהרצאתו בכנס רפואת לב דחופה סקר את מקומם של התרופות נוגדות הקרישה הפומיות החדשות (NOACs) בטיפול ב-VTE ו-PE .
בפתח ההרצאה מדגיש פרופ' ברלינר כי מדובר במחלה כרונית עם שיעורי חזרה של כ-40% אצל החולים בתוך 10 שנים. (במרבית המקרים האירוע חוזר במיקום המקורי).
השכיחות היא של כ-1.5 ל-1000 בשנה, והשכיחות עולה עם הגיל . פרופ' ברלינר מדגיש כי זוהי המחלה הווסקולרית השלישית בשכיחותה כיום (לאחר אוטם שריר הלב ושבץ) .
באשר ל-NOACS נראה שהיעילות שלהם דומה, אך יש הבדלים משמעותיים בסיכון לדימומים, כשאפיקסבן (אליקוויס) נמצאה עם הסיכון הנמוך ביותר לדימומים.
בהקשר זה מדגיש פרופ' ברלינר שבעוד 2 תרופות : דביגטרן (פרדקסה) וריברוקסבן (קסרלטו) מעלות את הסיכון לדימומים גסטרואינטנסיאליים, לא הייתה עליה בסיכון לדימום זה עם אפיקסבן. לכן ממליץ פרופ' ברלינר לבחון בעת בחירת הטיפול לא רק את הסיכון הכולל לדימום, אלא גם את הסיכון לדימומים באתרים ספציפיים, כלומר, בחולים עם רקע של דימומים במערכת העיכול או גורמי סיכון לכך להעדיף את התרופה שלה סיכון קטן יותר לגרום לדימום כזה.
פרופ' ברלינר מדגיש כי הממצאים הללו לגבי ההבדלים בסיכון לדימום בין התרופות החדשות אומתו גם במסגרת מטה-אנליזות רחבות היקף.
בהמשך הציג פרופ' ברלינר המלצות באשר לבחירת מטופלים מתאימים לתרופות החדשות, כשהעקרונות שהציע הם שבחולים מורכבים מאוד, קשים, הריון, סרטן להמשיך עם הטיפולים הקודמים (הפרין, אנוקספרין וורפרין בהתאם) , אך שבשאר המקרים, ובוודאי באלה שבהם מעוניינים לשחרר מטופל בטיפול פומי לאחר אירוע פקקת יש מקום לשקול אחת מהתרופות החדשות, כשאלה שבסיכון מוגבר לדימום במערכת העיכול – להעדיף את אפיקסבן.
מבחינת משך הטיפול , מסביר פרו' ברלינר שככל שהסיכון לדימום קטן יותר תחת הטיפול, השאיפה היא לטפל לאורך זמן יותר. בניתוח התוצאות של מחקרי extension שונים מדגיש ד"ר ברלינר את התוצאות המצוינות של אפיקסבן 2.5 מ"ג במניעת חזרה של VTE (עם ירידה של כ-80% בהשוואה לפלצבו) שאינה מלווה כמעט בעלייה בסיכון לדימומים.
בהמשך סקר פרופ' ברלינר גם את מקומה של בדיקת D-DIMER , ושל סטטינים בניהול VTE , והעלה מס' נקודות שיש מקום לדעתו לדון ולחקור אותם בהמשך לרבות תתי קבוצות, תרומבופיליה ועוד.
להרצאה המלאה