בחולים עם תסחיף ריאתי על-רקע ממאירות קיים סיכון משמעותי להישנות תרומבואמבוליזם ורידי לאחר 12 חודשים, למרות טיפול נוגד-קרישה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Oncology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את גישות הטיפול הנוכחיות ואת התוצאות הקליניות בטווח הארוך בכל הנוגע לאבחנת תסחיף ריאתי בחולי סרטן. הם השלימו מחקר בינלאומי, פרוספקטיבי, תצפיתי, שנערך בין אוקטובר 2012 ועד דצמבר 2017. מדגם המחקר כלל מבוגרים עם ממאירות פעילה ואבחנה לאחרונה של תסחיף ריאתי. התוצאים העיקריים כללו הישנות תרומבואמבוליזם ורידי, דימום מג'ורי ותמותה מכל-סיבה במהלך 12 חודשי מעקב.
מדגם המחקר כלל 695 משתתפים (58% גברים, גיל ממוצע של 66 שנים). הממאירויות הנפוצות כללו סרטן מעי גס ורקטום (21%) וסרטן ריאות (15%). טיפול נוגד-קרישה הוחל ב-675 חולים (97%), מהם 800 חולים (89%) טופלו ב-Low Molecular Weight Heparin.
הישנות תרומבואמבוליזם ורידי תועדה ב-41 חולים (שיעורי היארעות מצטברים לאחר שנה אחת של 6.0%), דימומים מג'וריים תוארו ב-39 חולים (שיעורי היארעות מצטברים לאחר שנה אחת של 5.7%) ו-283 חולים הלכו לעולמם (שיעורי היארעות מצטברים לאחר שנה אחת של 43%).
שיעורי ההיארעות של הישנות תרומבואמבוליזם ורידי לאחר שנה אחת עמדו על 6.4% באלו עם תסחיף ריאתי תת-סגמנטלי, בהשוואה ל-6.0% באלו עם תסחיף ריאתי פרוקסימאלי יותר (יחס סיכון של 1.1, p=0.93).
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם ממאירות ואבחנה של תסחיף ריאתי, הסיכון להישנות תרומבואמבוליזם ורידי הוא משמעותי, למרות טיפול בנוגדי-קרישה. נראה כי בחולים עם תסחיף ריאתי תת-סגמנטלי הסיכון להישנות תסחיף ריאתי דומה לזה של חולים עם קריש דם פרוקסימאלי יותר.
J Clin Oncol 2019
לידיעה ב-MedPage Today