למרות חשש מפני קרישיות-יתר בחולי סרטן, באוכלוסיה זו לא תועד שיעור גבוה יותר של אירועים איסכמיים לאחר התערבות כלילית מילעורית עם תומכנים מצופי-תרופה מדור חדש, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך חודש דצמבר בכתב העת JACC: CardioOncology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הסיכון לאירועים איסכמיים ואירועי דמם בחולי סרטן לאחר התערבות כלילית מילעורית. הם כללו במאגר הפרוספקטיבי Bern PCI Registry חולים שהשלימו התערבות כלילית מילעורית בין השנים 2009-2017. ניתוח PSM (Propensity Score Matching) שימש להתאמת מאפייני הבסיס בין חולים עם ובלי מחלה ממארת.
תוצא הסיום האיסכמי העיקרי היה תוצא משולב ממוקד-התקן (תמותה לבבית, אוטם שריר הלב על-רקע עורק המטרה, רה-וסקולריזציה של עורק המטרה) לאחר שנה אחת ותוצא הדמם העיקרי הוגדר על-פי דימום מסוג 2-5 לפי סיווג BARC (Bleeding Academic Research Consortium) לאחר שנה אחת.
מבין 13,647 חולים ב-1,368 חולים (10%) היה ידוע על אבחנה של מחלת ממאירות. שלוש המחלות הממאירות המובילות כללו סרטן ערמונית (294 חולים), ממאירות בדרכי העיכול (188 חולים) וממאירויות המטופויאטיות (177 חולים). בעת התערבות כלילית מילעורית, 179 חולים (13.1%) קיבלו טיפול פעיל לממאירות.
בניתוח המותאם לא תועדו הבדלים משמעותיים בתוצא הסיום המשולב (11.5 לעומת 10.2%, p=0.251), אך שיעורי תמותה לבבית (6.8% לעומת 4.5%, p=0.010) ואירועי דמם מסוג 2-5 לפי סיווג BARC (8.0% לעומת 6.0%, p=0.026) היו גבוהים יותר באוכלוסיית החולים עם מחלה ממארת, בהשוואה לאלו ללא ממאירות.
אבחנה של ממאירות בתוך שנה אחת לפני התערבות כלילית מילעורית זוהתה כגורם מנבא בלתי-תלוי של תמותה לבבית ודימום משמעותי לאחר שנה אחת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולי סרטן לאחר התערבות כלילית מילעורית קיים סיכון מוגבר לתמותה לבבית, ללא קשר עם אירועים איסכמיים הקשורים בתומכן. הם קוראים לתת את הדעת במיוחד לסיכון המוגבר לסיכון המוגבר לאירועי דמם בחולי סרטן לאחר התערבות זו.
J Am Coll Cardiol CardioOnc. 2019 Dec, 1 (2) 145-155
לידיעה במדסקייפ