בחולים בנסיבות קליניות שונות שהחלו טיפול בנוגדי קרישה פומיים ישירים (Direct Anti Oral Anticoagulant) כנגד תרומבואמבוליזם ורידי תועד סיכוי גבוה יותר לשרוד לאחר שנה אחת, בהשוואה לאלו שטופלו באנטגוניסטים לוויטמין K, כך עולה מתוצאות מחקר GARFIELD-VTE, שפורסמו בכתב העת Thrombosis Research.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים אקראיים ומבוקרים העידו כי נוגדי-קרישה פומיים ישירים מהווים חלופה בטוחה ויעילה לאנטגוניסטים לוויטמין K בטיפול בתרומבואמבוליזם ורידי. עם זאת, מאחר ואין נתוני עולם-אמיתי רבים לאחר-שיווק נוגדי-קרישה פומיים ישירים, החוקרים ביקשו להשלים השוואה של יעילות DOAC, בעיקר Rivaroxaban (קסרלטו, 80% מהחולים) אל מול אנטגוניסטים לוויטמין K על התוצאות לאחר 12 חודשים בחולים שטופלו כנגד תרומבואמבוליזם ורידי.
החוקרים השלימו מחקר תצפיתי שנועד לבחון את תוצאות טיפול בתנאי עולם-אמיתי ובניתוח לפי כוונה לטפל נכללו 7,987 חולים עם פקקת ורידים עמוקים ו/או תסחיף ריאתי אשר החלו טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים (4,791 חולים) או תחת אנטגוניסטים לוויטמין K (3,196 חולים) עם או ללא טיפול פראנטרלי קודם בנוגדי-קרישה. קבוצות הטיפול היו מאוזנות היטב במאפייני הבסיס.
לאחר תקנון למאפייני הבסיס, שיעורי התמותה מכל-סיבה היו נמוכים יותר משמעותית עם DOAC, בהשוואה לאנטגוניסטים לוויטמין K (יחס סיכון של 0.73). בקרב חולים שטופלו באנטגוניסטים לוויטמין K תועד סיכון גבוה יותר בהשוואה למטופלים ב-DOAC לתמותה עקב סיבוכי תרומבואמבוליזם ורידי (4.7% לעומת 2.7%) או עקב דימום (4.2% לעומת 1.3%).
החוקרים לא זיהו הבדלים מובהקים סטטיסטית בשיעורי הישנות תרומבואמבוליזם ורידי, אירועי דמם מג'ורי או כלל אירועי דמם עם טיפול ב-DOAC לעומת אנטגוניסטים לוויטמין K.
החוקרים מסכמים וכותבים כי במחקר הנוכחי בתנאי עולם-אמיתי להערכת תוצאות טיפול בתרומבואמבוליזם ורידי, טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים לווה בסיכון מופחת לתמותה מכל-סיבה, בהשוואה לאנטגוניסטים לוויטמין K, לצד שיעורים דומים של הישנות תרומבואמבוליזם ורידי ואירועי דמם.
Thromb Res. Published online April 28, 2020
לידיעה במדסקייפ