חלק מהמטופלים מפתחים קרישי דם למרות טיפול אופטימאלי, ואחרים מטופלים באופן שגוי למניעת קרישי דם, כך עולה מתוצאות מחקר חדש להערכת אירועי תרומבואמבוליזם ורידי על-רקע אשפוז בבית חולים, שפורסמו בכתב העת JAMA Surgery. החוקרים טוענים כי עונשים כלכליים פגעו באופן לא-הוגן בבתי חולים בגין אירועי תרומבואמבוליזם ורידי שאינם ניתנים למניעה.
להפחתת הנזקים האפשריים, החוקרים קוראים לקובעי המדיניות להעריך מחדש את אופן הענשת בתי חולים ושיפור המדדים להערכת האמצעים למניעת תרומבואמבוליזם ורידי. בנוסף, הם קוראים לרופאים להבטיח כי החולים מקבלים את כל הטיפולים המניעתיים הנדרשים.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הרשומות הרפואיות של 128 משתתפים שפיתחו תרומבואמבוליזם ורידי בין יולי 2010 ועד יוני 2011, כאשר כל המקרים זוהו בתכנית תשלום לפי ביצוע. מבין אלו, 36 מקרים היו של אירוע תרומבואמבוליזם ורידי של גפה עליונה (28%), שהוגדרו על-ידי החוקרים כאירועים שאינם ניתנים למניעה, ואלו הוצאו מניתוח הנתונים.
ביתר החולים, ב-45 מקרים תועדה פקקת ורידים עמוקים בלבד, ב-43 תועד תסחיף ריאתי בלבד ובארבעה הייתה עדות לשתי האבחנות.
מבין החולים הללו, 47% קיבלו טיפול אופטימאלי, ועל-כן החוקרים קובעים כי אין להעניש את בית החולים על מקרים אלו. מבין 49 חולים שקיבלו טיפול שלא היה אידיאלי (53%), 13 חולים לא קיבלו מרשם לטיפול מניעתי תואם לסיכון ו-36 פספסו לפחות מנה אחת של טיפול מונע מומלץ.
חשיבות פספוס מינוני טיפול לא זכתה להערכה מספקת והחוקרים קוראים לשים דגש על נקודה זו במאמצים עתידיים.
החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות בחינה חוזרת של סוגיית מניעת תרומבואמבוליזם ורידי בחולים מאושפזים, כאשר מחצית הממקרים אינם ניתנים באמת למניעה מאחר והחולים קיבלו את הטיפול הטוב ביותר.
JAMA Surg. Published online July 29, 2015
לידיעה במדסקייפ