ממחקר חדש עולה, כי מי ברז הראויים לשתייה הינם יעילים כמו סליין נורמאלי בניקוי פצע.
החוקרים מסבירים, כי תמיסות שונות הומלצו לניקוי פצעים, אולם סליין נורמאלי מועדף בשל היותו תמיסה איזוטונית שאינה מפריעה לתהליך הריפוי התקין. מי ברז משמשים לעיתים קרובות בקהילה לניקוי פצעים מאחר והם נגישים, יעילים ומשתלמים מבחינת עלות-תועלת. עם זאת, ישנה מחלוקת לא פתורה בנוגע לשימוש בהם.
מטרת הסקירה הנוכחית הייתה להשוות את ההשפעות של מים לעומת תמיסות אחרות המשמשות לניקוי פצע. החוקרים בצעו חיפוש אלקטרוני ב-Cochrane Wounds Group Specialised Register (יוני 2007), MEDLINE (1996-2007), EMBASE (1980-2007), CINAHL (1982-2007), וה-Cochrane Controlled Trials Register (מהדורה 3; 2007). בנוסף, הם חיפשו רשימות סימוכין מהמחקרים שנכללו ויצרו קשר עם הכותבים הראשיים ועם מומחים בתחום לשם איתור המחקרים המתאימים.
קריטריוני הכניסה עבור המחקרים היו מחקרים מבוקרים רנדומליים ורנדומליים-לכאורה, שהשוו שימוש במים עם שימוש בתמיסות אחרות מבחינת יעילות ובטיחות בניקוי פצע, עם מדדי תוצאה הכוללים מדדים אובייקטיביים וסובייקטיביים של זיהום או ריפוי פצע.
שני כותבים בחרו את המחקרים, מיצו את הנתונים, והעריכו את איכות המחקרים שנכללו באופן בלתי תלוי. הליכים אלה נבדקו ע"י בודק שלישי, והבדלים בדעות יושבו באמצעות דיון.
מתוך 11 המחקרים שנכללו, שבעה השוו את שיעורי הזיהום והריפוי בפצעים שנוקו לעומת פצעים שלא נוקו, ומחקר אחד השווה ספירט פרוקאין לעומת מים. ספירט פרוקאין הינו תערובת של procaine HCl 2% עם ספירט 70%, והוא משמש באופן שכיח לניקוי פצע לאחר ניתוח. היכולת לאסוף נתונים הייתה מוגבלת משום שלא היו קריטריונים סטנדרטיים לכל המחקרים להערכת זיהום בפצע. ההשוואות העיקריות היו מים לעומת סליין נורמאלי ומי ברז לעומת היעדר ניקוי.
כאשר פצעים כרוניים נוקו באמצעות מי ברז לעומת סליין נורמאלי, נמצא כי הסיכון היחסי (RR) לפתח זיהום היה 0.16 בהשוואה לסליין. בנוסף, מי ברז היו יעילים יותר בהפחתת שיעור הזיהום במבוגרים עם פצעים אקוטיים (RR 0.63). בילדים, השימוש במי ברז לניקוי פצעים אקוטיים לא היה קשור בהבדל מובהק סטטיסטית בזיהום לעומת סליין (RR 1.7).
בנוסף נמצא, כי כאשר הפצעים נוקו ע"י מי ברז או לא נוקו כלל, לא היה הבדל מובהק סטטיסטית בשיעור הזיהומים. באופן דומה, לא נצפה הבדל בשיעור הזיהומים בין פצעי אפיזיוטומיה שנוקו באמצעות מים או עם ספירט פרוקאין. עבור ניקוי שברים פתוחים, השימוש בסליין איזוטוני, מים מזוקקים ומים רתוחים לא היה שונה באופן מובהק סטטיסטית במספר השברים שהזדהמו.
החוקרים מציינים, כי לא הייתה הוכחה לכך שהשימוש במי ברז לניקוי פצעים אקוטיים במבוגרים מעלה זיהום, והוכחה כלשהי כי מפחית אותו. אולם, אין הוכחה חזקה לכך שניקוי פצעים מעלה החלמה או מפחית זיהום. בהיעדר מי ברז ראויים לשתייה, מים רתוחים ומים מזוקקים יכולים לשמש לניקוי פצעים. ההחלטה להשתמש במי ברז לניקוי פצעים צריכה לקחת בחשבון את איכות המים, אופי הפצעים והמצב הכללי של החולה, כולל נוכחות של מצבי תחלואה נלווים.
המגבלות המתודולוגיות של המחקרים שנכללו בסקירה הן היעדר פרטים בנוגע לשיטת הרנדומיזציה של החולים לקבוצות הטיפול, הטיית בחירה, איכות כוללת נמוכה, היעדר רפליקציה של מרבית ההשוואות, קריטריוני התאמה שאינם מוגדרים היטב בחלק מהמקרים, היעדר עקביות בקריטריונים ששימשו להערכת זיהום פצע, נתונים שונים לתוצאות הריפוי לא דווחו במחקר שהשווה מי ברז עם ספירט פרוקאין, כישלון למדוד תוצאות אחרות כגון נוחות ושביעות הרצון של החולה, ומטה-אנליזה המוגבלת למחקרים של אותה התערבות, שהעריכה תוצאה דומה.
בזמן שממצאי הסקירה אינם מצביעים על תופעות שליליות מהשימוש במי ברז, על הרופאים ואנשי הבריאות לפרש את הממצאים בזהירות מאחר ומרבית ההשוואות התבססו על מחקרים בודדים. בנוסף, הזמינות והעלות של המשאבים עשויות לקבוע לבסוף איזו תמיסה תשמש לניקוי הפצעים במסגרות שונות.
לידיעה במדסקייפ