הערכת דנ"א חופשי בדם (Circulating Tumor DNA, או ctDNA) בחולים עם ממאירות גרורתית של דרכי מרה עשויה לסייע בזיהוי החולים עם פרוגנוזה גרועה יותר תחת טיפול כימותרפי מבוסס-פלטינום, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שטרם עברו סיקור עמיתים ופורסמו באתר MedRxiv.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ממאירות של דרכי המרה מאובחנת לרוב בשלב מתקדם, כאשר רק 20% מהגידולים הם נתיחים. שיעורי ההישרדות לאחר 5 שנים נעים סביב 4% במקרים לא-נתיחים והתועלת של טיפול כימותרפי כקו-טיפול ראשון היא מתונה. במרבית החולים חלה התקדמות מחלה בתוך שנה אחת.
מדגם המחקר כלל 67 חולים עם ממאירות גרורתית של דרכי המרה, אשר עברו בדיקת ctDNA לפני התחלת טיפול כימותרפי מבוסס-פלטינום בין יוני 2016 ועד יוני 2020. החוקרים סקרו את הרשומות הרפואיות להערכת התגובה לטיפול ושיעורי בקרת מחלה.
על-סמך דגימות דנ"א חופשי בדם חישבו החוקרים את מדד VAF (Variant Allele Frequency), או מספר המולקולות עם מוטאציות בהשוואה למספר הכולל של מולקולות ללא מוטאציות באתר מסוים בגנום. בהמשך, הם קבעו את הקשר בין האללים ובין ההישרדות הכוללת וההישרדות ללא-התקדמות.
הגיל החציוני של המשתתפים במחקר עמד על 67 שנים, 80.6% מהם אובחנו עם כולנגיוקרצינומה תוך-כבדית. כולנגיוקרצינומה חוץ-כבדית אובחנה ב-10.4% מהחולים וב-9% נקבעה אבחנה של סרטן כיס מרה. מרבית החולים (68.6%) קיבלו משלב Cisplatin עם Gemcitabine, בעוד שמשלב Gemcitabine עם טיפול מבוסס-פלטינום אחר ניתן ל-16.4% מהחולים. שיעורי בקרת מחלה עמדו על 64.4%.
מניתוח DCAF (Dominant Clone Allele Frequency) עלה כי TP53, KRAS, FGFR2, ARID1A, STK11 ו-IDH1 היו הגנים עם התדירות הגבוהה ביותר. חציון מדד DCAF עמד על 3%.
מהנתונים עולה קשר בין DCAF מעל 3% ובין פרוגנוזה גרועה יותר, כולל הישרדות ללא-התקדמות (חציון של 4.7 חודשים לעומת 7.7 חודשים עם DCAF של עד 3%; p=0.087) והישרדות כוללת (חציון של 10.8 חודשים לעומת 18.8 חודשים, בהתאמה; p=0.032).
סיווג DCAF לפי רבעונים הראה כי החמישון העליון (DCAF של 10% ומעלה) לווה בהישרדות ללא-התקדמות גרועה משמעותית (3.0 לעומת 7.0 חודשים ברבעון התחתון, p=0.014) והישרדות כוללת גרועה יותר משמעותית (7.0 לעומת 22.2 חודשים, p=0.002).
לאחר תקנון לגיל ומין, אתרי גרורות, גודל הנגע הגדול ביותר, גידול ראשוני ורמות CA19-9, כל עליה של 1% ב-ctDNA לוותה בסיכון גבוה פי 13 לתמותה (יחס סיכון של 13.07, p=0.034).
ממצאי המחקר מעידים כי בדיקת ctDNA עשויה לשמש לסיווג הפרופיל הגנטי ובחירת חולים מתאימים להערכת טיפולים שונים במסגרת מחקרים פרוספקטיביים ואקראיים.
מתוך אתר MedRxiv
לידיעה במדסקייפ