מנתונים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-European Psychiatry Association ופורסמו במקביל בכתב העת Journal of Psychosomatic Research עולה קשר בין וריאביליות ירודה של קצב הלב ובין חומרת ההפרעה הפסיכיאטרית בחולים עם הפרעה דו-קוטבית.
מדגם המחקר כלל 53 מבוגרים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג I או מסוג II. המשתתפים היו בגיל ממוצע של 20.8 שנים בעת הופעת המחלה הפסיכיאטרית והמספר הממוצע של אירועים במהלך חייהם עמד על 11.6 אירועים. היסטוריה משפחתית של הפרעה דו-קוטבית תועדה ב-36% מהמשתתפים, כאשר ב-39% מהם היה סיפור משפחתי של הפרעת דיכאון מג'ורית וב-36% תועד סיפור משפחתי של אובדנות.
החוקרים התבססו על מדד Illness Budren Index (IBI), מדד חדש שפותח ע"י צוות החוקרים במטרה להעריך את מצב החולים. המשתתפים במחקר נשאו מד נישא להערכת הקשר בין וריאביליות קצב הלב ובין נטל המחלה, כולל משך המחלה, מספר וסוג האירועים הקודמים, משך האירוע החמור ביותר, היסטוריה של ניסיונות אובדניים או תסמינים פסיכוטיים במהלך האירועים והפרעות פסיכיאטריות נלוות.
מהנתונים עולה כי משך מחלה ארוך יותר, מספר גדול יותר של אירועי דיכאון, משך ארוך יותר של אירוע מאניה/היפומאניה החמור ביותר, הפרעות חרדה נלוות והיסטוריה משפחתית של אובדנות נקשרו עם וריאביליות ירודה של קצב הלב, כמו גם חומרת דיכאון דו-קוטבי בקרב משתתפים שחוו אירוע דכאוני. לבסוף, הממצאים הצביעו על קשר בין מדד IBI גבוה יותר ובין וריאביליות קטנה יותר של קצב הלב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי נטל מחלה גבוהה מלווה בוריאביליות מופחתת של קצב הלב בחולים עם הפרעה דו-קוטבית. למרות שיש להשלים מחקרים נוספים להערכת התוקף של מדד IBI במדגם גדול יותר, כלי זה עשוי לשמש כמדד להערכת מכלול נטל המחלה בחולים עם הפרעה דו-קוטבית.
J Psychosom Res. Published online March 30, 2021
לידיעה במדסקייפ