מאת מערכת אי-מד
מחקר חדש מה-J Am Coll Cardiol מדווח על כך שבמטופלים סוכרתיים שחוו אוטם שריר הלב (MI) שקיבלו , בנוסף לאספירין, גם ticagrelor (ברילינטה, אסטרה זנקה) , נהנו מהפחתה מובהקת באירועים איסכמיים חוזרים, לרבות תמותה ממחלת לב כלילית או מחלה קרדיווסקולרית, בהשוואה לאלה שנטלו אספירין בלבד.
ברקע מסבירים המחברים כי מטופלים סוכרתיים נמצאים בסיכון מוגבר לאירועים אתרותרומבוטיים. מטרת המחקר הייתה לבחון את האפקט של טיפול נוגד טסיות באמצעות טיקגרלור על אירועים איסכמיים חוזרים במטופלים עם סוכרת ו-MI קודם.
לצורך כך החוקרים בחנו תתי קבוצות של מטופלים סוכרתיים (סה''כ 6,086) ולא סוכרתיים (14,355) מתוך מחקר PEGASUS-TIMI 54 (ר''ת של Prevention of Cardiovascular Events in Patients With Prior Heart Attack Using Ticagrelor Compared to Placebo on a Background of Aspirin-Thrombolysis In Myocardial Infarction 54),
שבו 21,162 מטופלים עם היסטוריה של MI קודם (ב-1-3 השנים הקודמות למחקר) ועם גורמי סיכון נוספים אשר חולקו באופן אקראי בין הוספת טיקגרלור (במינון של 60 מ''ג או 90 מ''ג פעמיים ביום) , או פלציבו.
המטופלים היו במעקב למשך תקופה חציונית של 33 חודשים.
יעד המחקר המרכזי היה אירועים קרדיווסקולריים מג'וריים (MACE) שכללו מוות קרדיווסקולרי, MI ושבץ, ויעד בטיחות מרכזי שכלל דימום TIMI (ר''ת של Thrombolysis In Myocardial Infarction) מג'ורי.
החוקרים מדווחים שהסיכון היחסי ל-MACE עם טיקגרלור היה עקבי עבור שני המינונים בהשוואה לפלציבו במטופלים עם סוכרת (סיכון יחסי 0.84, בטווח בר סמך ב-95% של בין 0.72 ל-0.99, p = 0.035) , ובמטופלים ללא סוכרת (סיכון יחסי 0.84, 0.74-0.96, p = 0.013 , ו-P לאינטרקציה של 0.99) .
כיוון שהמטופלים עם סוכרת היו בסיכון גבוה יותר ל-MACE , הירידה האבסולוטית בסיכון במטופלים בטיקגרלור נטתה להיות גדולה יותר במטופלים סוכרתיים לעומת זאת שדווחה במטופלים לא סוכרתיים: 1.5% לעומת 1.1, ועם מס' החולים שבהם יש לטפל (NNT) בטיקגרלור לאורך 3 שנים בכדי למנוע אירוע MACE אחד של 67 לעומת 91 .
החוקרים מציינים עוד כי במטופלים עם סוכרת הזקוקים לטיפול פרמקולוגי (5,960 מטופלים), הירידה האבסולוטית בסיכון הייתה 1.9% תחת טיקגרלור וה-NNT למשך 3 שנים היה נמוך יותר ועמד על 53 מטופלים בלבד.
בנוסף לכך, במטופלים סוכרתיים, טיקגרלור הפחית את התמותה הקרדיווסקולרית ב-22% ושל תמותה בשל מחלת לב כלילית ב-34% .
בדומה למטופלים לא סוכרתיים, הייתה עליה בסיכון לדימומי TIMI מג'וריים, בקרב המטופלים הסוכרתיים שקיבלו טיקגרלור (סיכון יחסי של 2.56, בטווח בר סמך ב-95% של בין 1.52 ל-4.33, p = 0.0004) .
החוקרים מסכמים כי במטופלים סוכרתיים עם MI קודם, הוספת טיקגרלור לאספירין הפחיתה באופן מובהק את האירועים האיסכמיים, לרבות תמותה קרדיווסקורלית ותמותה ממחלת לב כלילית.