הפסקה וחידוש טיפול נוגד-קרישה פומי והתחלת והפסקת טיפול פראנטרלי מגשר בנוגדי-קרישה בחולים הנדרשים לניתוח או פרוצדורות פולשניות אחרות מהווים תהליכים מורכבים הדורשים פרוטוקולים מוסדיים ספציפיים ותיאום בין מספר מומחים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש.
לאחר הערכת התגובות מלמעלה מ-900 רופאים המתמודדים עם נושאי טיפול נוגד-קרישה סביב פרוצדורות, החוקרים מצאו כי למעלה מ-75% מהמשיבים השיבו כי פרוטוקול סטנדרטי הוא חשוב מאוד, אך 70% דיווחו כי לא היה פרוטוקול זמין במוסדם.
בנוסף, מהסקר עלה בלבול מסוים באשר לאופן הטיפול בחולים בנוגדי-קרישה פומיים בעלי פעילות ישירה ונמצא כי חולים רבים לעיתים קרובות קיבלו טיפול פראנטרלי על-בסיס מדד CHA2DS2-VASc. למרות שיש בכך הגיון קליני, הגישה מעולם לא תוקפה.
כאשר נשאלו מי אחראי לטיפול בנוגדי-קרישה סביב פרוצדורה במרכז הרפואי שלהם, 56% השיבו כי הקרדיולוגים אחראיים לכך בזמן ניתוח או פרוצדורה פולשנית ו-47% השיבו כי הדבר מגיע לידי הקרדיולוגים לאחר מכן. שיעורים אלו עלו על שיעורים של 36% ו-21% מהמשיבים שדיווחו כי במהלך ולאחר קבלת ההחלטה הנושא היה בניהול הרופא שביצע את הפרוצדורה. מעניין לציין כי גם הרופאים המטפלים, הרוקחים והאחיות לקחו חלק בכך.
כאשר נשאלו אודות גורמים המובילים לדרישה למתן טיפול נוגד-קרישה מגשר בשל סיכון גבוה לאירועים תרומבואמבוליים, 82% מכלל המשיבים דיווחו כי ימליצו בחולה עם מסתם לב מכאני. עם זאת, שיעור זה עלה ל-95% מהאלקטרופיזיולוגים, 94% מהקרדיולוגים הכלליים ו-91% מהקרדיולוגים ההתערבותיים שנשאלו, בהשוואה ל-82%, 65% ו-64% מהגסטרואנטרולוגים, פנימאים ואורתופדים, בהתאמה.
בנוסף, 74% מכלל המשיבים דיווחו כי בחולה עם אירוע מוחי או התקף איסכמי חולף קודם הם נהגו להמליץ על טיפול מגשר.
בסיכומו של דבר, ממצאי הסקר מספקים תבנית למחקר והדרכה בנושא פיתוח מסלולים קליניים וכלים מתאימים לשיפור תחום זה.
J Am Coll Cardiol 2016; 68:217-226
לידיעה במדסקייפ