טיפול בחמצן בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית עשוי להיות מאתגר בשל הסיכון לפגיעה בגירוי איוורור עקב היפוקסיה. עם זאת, חלק משיטות מתן חמצן, דוגמת שימוש במסיכת חמצן עם שקית רזרבואר דורש זרימת חמצן גבוהה לחמצון מספק ומניעת נשימה חוזרת של פחמן דו-חמצני.
הכותבים מציגים מקרה של גבר לבן בן 72 שנים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית חמורה, שאושפז בשל החמרת קוצר נשימה וריוויון חמצן של 81% במד סטורציה. החולה טופל בחמצן באמצעות מסיכה עם רזרבואר. בשל חשש מהסרת גירוי היפוקסי לנשימה, זרימת החמצן הוגבלה באופן לא-הולם ל-4 ליטרים לדקה. החולה פיתח נקרוזיס של פחמן דו-חמצני ונדרש להנשמה מכאנית.
הכותבים מסבירים כי יש להקפיד על מסיכת חמצן עם שקית רזרבואר עם זרימת חמצן העולה על איוורור לדקה של המטופל (מעל 6-10 ליטרים לדקה). אחרת, כמות החמצן הניתן יהיה קטן מדי ולא יביא לעליה יעילה בריוויון חמצן עורקי. יתרה מזאת, הסיכון לנשימה חוזרת של פחמן דו-חמצני נמוך יותר מאיוורור לדקה, בעיקר בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית ונפח נשימה קטן.
השימוש במסיכת חמצן (עם רזרבואר) דורש משנה זהירות ע"י צוות רפואי מיומן ועם זרם חמצן גבוה של 10-15 ליטרים לדקה. למרות זאת, יש לעקוב באופן סדיר אחר תוצאות בדיקות גזים עורקיים בדם לזיהוי מוקדם של עליה בלחץ חלקי של פחמן דו-חמצני בדם עורק בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית. בחולים אלו ניתן לטפל באופן בטוח יותר באמצעות משקפי חמצן עם זרימת חמצן של 1-2 ליטרים לדקה או מסיכת פנים פשוטה עם זרימת חמצן של 5 ליטרים לדקה.
J Med Case Reports. 2017;11(204)
לידיעה במדסקייפ