מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
מטא אנליזה חדשה שפורסמה ב-Lancet מנסה לענות על השאלה האם הליך הטיפול המועדף בחולים עם מחלה כלילית קלה-בינונית של העורק השמאלי ראשי הוא תומכן כלילי (PCI) או ניתוח מעקפים (CABG). היא הראתה כי לא היו הבדלים מובהקים בתמותה או בסיכון לשבץ לאחר 5 שנים בין PCI עם סטנטים משחררי תרופות ל-CABG, בהתבסס על ארבעה מחקרים אקראיים גדולים. אך, תוצאות משניות רחבות יותר משקפות את מורכבות הנושא. שבץ מוחי לאחר שנה התרחש פחות לאחר PCI, וכך גם אוטמי שריר הלב (MI). מצד שני, אנליזה נוספת נתנה יתרון קל ל-CABG במדד הישרדות לאחר 5 שנים.
המטא אנליזה כללה 4394 חולים שסבלו מאנטומיה כלילית בסיכון נמוך עד בינוני ונחשבו כמתאימים ל-PCI או CABG, מארבעה מחקרים: SYNTAX, PRECOMBAT, NOBLE ו-EXCEL. תמותה משוערת מכל הסיבות לאחר 5 שנים, נקודת הסיום העיקרית שלה, הייתה 11.2% עבור PCI ו-10.2% עבור CABG, עבור יחס סיכון (HR) של 1.10 (P=.33, 0.91-1.32, רווח בר סמך(CI) 95%). בנוסף, התוצאים בהם CABG היה עדיף כללו MI ספונטני (HR=2.35 [CI 95%, 1.71-3.23, P <.0001]), ורה וסקולריזציה חוזרת (HR=1.78 [95% CI, 1.51 - 2.10, P < .0001]). "לעומת זאת, היה שיעור נמוך יותר של שבץ מוחי עם PCI, עם כמעט שני שליש הפחתה בסיכון, והפרש סיכון מוחלט של 1%. HR לשנה אחת היה 0.37 (0.19 - 0.69). "באופן משכנע, הדפוס הזה נראה בכל ארבעת הניסויים", אמרו מחברי המאמר.
הבחירה האופטימלית במחלת עורק שמאל ראשי "תלויה בערכיו ובהעדפותיו של המטופל לגבי מטרות הניתוח וסיכוניו", אמר מחבר המאמר. "הדבר דורש שיחה קפדנית, ושיקול זהיר של המאפיינים הקליניים והאנטומיים של המטופל". הממצאים לא הטו את הראיות בבירור לאף אחד מהפרוצדורות, ו"אני חושב שעדיין יש לנו הזדמנויות להמשיך ולחקור את השאלה הזו לגבי טיפול מועדף", אמר.
הנתונים שעליהם מבוססת המטא-אנליזה מצביעים על כך ש"סך המטופלים שחולקו באופן אקראי בכל הניסויים עד כה אינם מספיקים כדי לבסס בבירור עליונות או אי-נחיתות של PCI על פני הסטנדרט הנוכחי של CABG".
לכתבה ב-Medscape