ממחקר חדש עולה כי פעילות גופנית בדרגה קלה ואימון נשימתי משפרים את התפקוד הגופני של חולים עם יל"ד ריאתי כרוני קשה, משפרים את איכות החיים של החולים ואת שיחלוף הגזים. מחקרים קודמים מצאו כי פעילות גופנית משפרת את מצבם של חולים עם אי-ספיקת לב שמאלית, והחוקרים שיערו כי ייתכן וחולים עם יל"ד ריאתי קשה יזכו ליתרונות דומים, אעפ"י שהתפיסה המקובלת היא שפעילות גופנית עשויה להחמיר את המצב.
במחקר נכללו חולים שהיו יציבים למשך 3 חודשים לפחות, וקיבלו את הטיפול התרופתי האופטימלי. 30 חולים נחלקו באקראי לקבוצה אחת שעברה אימונים גופניים וקבוצת ביקורת. 10 מהחולים בקבוצת הביקורת השתתפו בתכנית האימונים בתום 15 שבועות המחקר.
3 השבועות הראשונים של תכנית האימונים, נערכו בבית החולים, וכללו 10-25 דקות של אימון אופניים, 60 דקות הליכה, ו-30 דקות הרמת משקולות במשקל 500-1000 גרם. כמו כן, המשתתפים עברו אימון נשימתי במשך 30 דקות, שכלל מתיחות, טכניקות נשימה, יוגה, וחיזוק שרירי הנשימה.
15 שבועות האימונים הביאו לשיפור במרחק ההליכה ל-6 דקות (מ-85 ל-96 מטר), בעוד שבקבוצת הביקורת נרשמה ירידה במרחק ההליכה.
גם איכות החיים השתפרה לאחר 15 שבועות האימונים, כפי שבא לידי ביטוי בשיפור משמעותי במדדי Short Form Health Surgery-36 – תפקוד גופני, היבט פיזי, תפקוד חברתי, בריאות נפשית וויטאליות.
7 משתתפים בקבוצת האימון השיגו שיפור במדדי WHO Functional Class. שיפורים בולטים זוהו בצריכת השיא של חמצן, עומס העבודה, הלחץ הסיסטולי בעורק הריאתי, וסיבולת למאמץ.
כמו כן, תכנית האימונים נמצאה בטוחה, ללא התקדמות של יל"ד ריאתי, תסמינים, או אי-ספיקת לב ימנית. עם זאת, החוקרים מדגישים כי חובה לשמור על דרגה קלה של פעילות גופנית, תחת מעקב צמוד.
מאחר שתכנית האימונים לא הביאה לשינוי בתפוקת הלב או מדדים המודינמיים אחרים, החוקרים משערים כי השיפור נובע ככל הנראה מהשפעות אחרות, כולל יעילות שחלוף הגזים והמטבוליזם, יעילות הונטילציה, והיפוך תהליך האטרופיה של שרירי שלד, וייתכן כי גם צמצום הפגיעה בתפקוד האנדותל והמדיאטורים הדלקתיים לקחו חלק בתוצאה
Circulation 2006;114.
לידיעה במדסקייפ