ממחקר חדש עולה כי חלק מחולי צליאק נכנסים לשלב לטנטי של המחלה, למרות החזרת גלוטן לתזונה. עם זאת, חולים עם מחלת צליאק לטנטית נותרים בסיכון להישנות, כך שהרמיסיה אינה מצביעה על החלמה מלאה, אלא חזרה לתקופה לטנטית, הדורשת מעקב קבוע.
למרות שמחלת צליאק מוגדרת כמצב קבוע הדורש דיאטה נטולת-גלוטן לכל החיים, עדיין לא ברור אם כל הילדים המאובחנים עם מחלת צליאק אכן יזדקקו לדיאטה שכזו כל חייהם.
החוקרים עקבו אחר 61 מבוגרים שאובחנו עם מחלת צליאק בילדות, עם סבילות טובה לאחר ניסיון מתן גלוטן ונותרו על דיאטה נורמלית עד לבגרות. כמחצית מהחולים המשיכו לסבול מתסמינים מינוריים, ו-60% סבלו מאוסטיאופניה או אוסטיאופורוזיס לפחות באתר אחד בגוף. 13 חולים לא הציגו כלל תסמינים של מחלת צליאק בביופסיה ממערכת העיכול (מחלת צליאק לטנטית), בעוד שב-48 חולים עדיין זיהו אטרופיה, למרות העדר תסמינים בולטים (מחלת צליאק שקטה).
אחוז דומה של חולים עם מחלה שקטה ומחלה לטנטית, סבלו מתסמינים מינוריים. החוקרים לא מצאו הבדל משמעותי במדדי BMI או מרקרים ביולוגיים לתת-ספיגה. צפיפות עצם ירודה היתה שכיחה יותר בחולי צליאק עם מחלה שקטה, בהשוואה למחלת צליאק לטנטית. בדיקות נוגדנים ספציפיים למחלת צליאק היו שכיחות יותר בחולים עם מחלה שקטה, בהשוואה לחולים עם מחלה לטנטית.
החוקרים לא מצאו הבדלים משמעותיים בין חולים עם מחלה לטנטית וחולים ששמרו תמיד על דיאטה נטולת גלוטן, מבחינת התסמינים הקליניים, מצב תזונתי, בדיקות דם, או נוכחות נוגדנים-עצמיים.
עם זאת, החוקרים מסכמים וכותבים כי מרבית חולי צליאק שאובחנו בילדות והמשיכו בדיאטה נורמלית, סבלו ממחלת צליאק פעילה בחיים הבוגרים, גם בהעדר תסמינים. חולים אלו צריכים לעבור בדיקות סקר לנוכחות אטרופיה של הווילים ואוסטיאופניה, ויש לייעץ להם לשוב לדיאטה נטולת-גלוטן במקרה של אטרופיה מתמשכת של הווילים.
במאמר מערכת שהתייחס לממצאי המחקר שמו דגש גדול עוד יותר על חשיבות דיאטה נטולת גלוטן, גם בקרב חולים עם מחלה לטנטית.
המומחים סבורים כי דיאטה נטולת גלוטן צפויה לסייע לחולים המתוארים במחקר. עם טיפול תזונתי, צפוי שיפור באנמיה הקלה ובחסרים תזונתיים אחרים ותסמינים מינוריים, ובטווח הארוך, ניתן למנוע סיבוכים במערכת העיכול ומחוץ לה. המטרה היא אינה לטפל ברירית המעי הדר, אלא לטפל בחולים.
Gut 2007;56:1379-1386,1339-1340.
לידיעה במדסקייפ