מחקר חדש בקרב קבוצת חולים עם מחלת צליאק וקבוצת ביקורת, שנערך בבריטניה, אירלנד והולנד מצא קשר בין מחלת צליאק ובין שמונה וריאנטים מחוץ לאזור HLA (Human Leukocytic Antigen). רק אזור IL-2-IL21 נקשר בעבר עם מחלת צליאק, ושבעה מבין שמונת האזורים כוללים גנים בעלי תפקיד במערכת החיסון.
המחקר פורסם ב-Nature Genetics ובמסגרתו העריכו החוקרים סמנים שאינם קשורים ב-HLA בחולי צליאק (n=2410) וביקורות (n=4828). שמונת האזורים מחוץ לאזור HLA כללו SNP (Single Nucleotide Polymorphism), עם p<5*10-7 שהוא הסף הסטטיסטי למובהקות סטטיסטית בגנום. SNP אחד סמוך ל-IL21 על כרומוזום 4 היה בעל הקשר החזק ביותר עם מחלת צליאק (P=2.82*10-13).
הגנטיקה של מחלת צליאק
מחלת צליאק אינה עוברת בתורשה מנדליאנית פשוטה. עם זאת, קיים קשר גנטי חזק, עם שיעורי קונקורדנציה של 75% בתאומים זהים, בהשוואה ל-11% בלבד בתאומים דיזיגוטים. ידוע כי ל-90-95% מהחולים יש אלל HLA-DQ2, וליתר אלל HLA-DQ8. עם זאת, מחקרים בתאומים מצביעים על כך ש-HLA אחראי רק לכ-40% מההורשה ולכן ככל הנראה קיימים גנים אחרים.
מהמאמר עולה כי 8 האזורים שאינם קשורים ב-HLA אחראיים ככל הנראה ל-3-4% מההורשה של המחלה. עם זאת, גם עם הסבר זה נותר חלק לא קטן של הנטייה למחלת צליאק שאינה ניתנת להסבר. החוקרים סבורים כי מספר אזורים אחרים, שטרם זוהו, משפיעים על הנטייה למחלת צליאק.
מומחים בתחום טוענים כי קיים קשר לוגריתמי-אדטיבי בין האזורים מחוץ ל-HLA ובין הסיכון למחלה. עם זאת, ההשפעה על חומרת המחלה או גיל הופעת המחלה, אינה-ידועה.
רקע אוטואימוני
השכיחות הגבוהה ביותר של מחלת צליאק היא בחולים ממוצא אירופאי, עם שכיחות של 1 ל-300 איש באירלנד, 1 ל-250 באיטליה ו-1 ל-133 בארה"ב. בשל הפרעה לתגובה החיסונית, יש פגיעה בסיסים של המעי הדק כאשר החולים צורכים גלוטן – חלבון המצוי בחיטה, שיפון ושעורה. נזק לסיסים מביא לירידה בספיגת חומרי המזון ועשוי להוביל לתסמיני תת-תזונה דוגמת אנמיה, הפרעה בגדילה, או ירידה במשקל. גם כמות קטנה של גלוטן יכולה להוביל לתגובה חיסונית בלתי-הולמת, הכוללת הפעלה של תאי T שתוביל לנזק לרירית המעי.
הגורם לתגובה החיסונית המוגזמת לחיטה, שיפון ושעורה, אינו-ידוע.
כמו כן, לא ברור מדוע שיבולת שועל אינה טוקסית כמו חיטה. מרבית החולים מסתדרים היטב עם שיבולת שועל, ורק חלק קטן מהם סובל מבעיה עם מזון זה. עם זאת, חלק מהרופאים ימליצו למטופליהם להימנע משיבולת שועל. בהשוואה לכך, אלרגיה לחלב עלולה לגרום לנזק לרירית ביילודים, אך אינה נמשכת לחיים הבוגרים. רגישות לסויה היא נדירה ואינה קשורה בנזק לרירית.
מאחר שהסיבה לתסמינים והנזק הגופני תלויה במערכת החיסון של הפרט, מחלת צליאק נחשבת למחלה אוטואימונית. בדומה למחלת סוכרת מסוג 1 ו-Rheumatoid Arthritis, מחלת צליאק קשורה ב-HLA. בכל המחלות הללו, התגובה האוטואימונית מושפעת מגורמים גנטיים, חיסוניים וסביבתיים, וכולן כוללות הפעלה של תאי T.
במחקר זוהו גנים אפשריים (SH2B3 ו-CCR3) באזורי סיכון, וכן HLA-DQ ו-IL2-IL21, ממצא המצביע על מנגנון משותף בין מחלת צליאק ובין סוכרת מסוג 1. גן מועמד אחר (IL18RAP) קשור הן במחלת צליאק והן במחלת קרוהן. החוקרים מביעים עניין בהבחנה בין גנים ספציפיים למחלה ובין אלו בעלי השפעה כללית יותר על מערכת החיסון.
ככל הנראה דרוש ידע נרחב יותר לפני שניתן יהיה להיעזר בממצאים אלו לאבחנה. אינפורמציה גנטית עשויה לסייע בבחירת החולים בעלי רגישות לשיבולת שועל, וכן לזהות את אלו שעתידים לפתח מחלה עמידה לטיפול בדיאטה נטולת גלוטן.
Nat Genet. Published online March 2, 2008.
לידיעה במדסקייפ