מאת ד"ר עמית עקירוב
כאשר מחלת צליאק מאובחנת בבגרות, ייתכן והנזק לרירית מערכת העיכול לעולם לא יחלים באופן מלא, גם תחת דיאטה נטולת-גלוטן, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-American Journal of Gastroenterology.
החוקרים מסבירים כי מחלת צליאק הינה הפרעה דלקתית שאינה מחלימה תמיד. במחקר הנוכחי הם בחנו את ההחלמה של הרירית והתמותה מכלל הסיבות ב-241 מבוגרים בהם בוצעו ביופסיות לאבחנה ולמעקב. כל הביופסיות האבחנתיות הדגימו דרגה מסוימת של אטרופיה של הסיסים במעי, ובקרוב למחצית מהחולים תועדה אטרופיה מלאה של הסיסים. חציון הגיל בעת האבחנה עמד על 47 שנים, וכל החולים הקפידו, או ניסו להקפיד, על דיאטה נטולת גלוטן בעקבות אבחנת מחלת צליאק.
מבין 165 חולים עם ביופסיה ראשונה בתוך שנתיים מהאבחנה, רק ב-58 (35%) תועדה החלמה של הרירית. ב-38 חולים נוספים (23%) תועדה בסופו של דבר החלמה של הרירית, כפי שאושר בביופסיות בהמשך.
עבור המדגם כולו, השיעור האקטוריאלי של החלמת המעי לאחר שנתיים עמד על 34%. לאחר חמש שנים, ב-66% מהחולים תועדה החלמה של הרירית. חציון הזמן לאישור ההחלמה עמד על כ-3.8 שנים.
מרבית החולים (82%) הציגו תגובה קלינית חלקית, לכל הפחות, לדיאטה נטולת-גלוטן, אך התגובה הקלינית לא הייתה קשורה להחלמת הרירית בביופסיה הראשונה שנערכה במהלך המעקב. מבין 192 חולים עם תגובה קלינית חלקית או מלאה, ב-119 (62%) אובחן נזק קבוע לרירית. (עם זאת, נמצא קשר בין תגובה סרולוגית לדיאטה ובין החלמת הרירית).
עבור 236 חולים, החוקרים קיבלו דיווחים מדיאטניות אודות היענות לדיאטה נטולת-גלוטן. שיעורי היענות טובה, בינונית וירודה לטיפול עמדו על 75%, 20% ו-4%, בהתאמה, בחולים עם החלמת רירית המעי, בהשוואה ל-61%, 21% ו-18%, בהתאמה, בחולים עם נזק קבוע.
17 חולים מתו במהלך 10 שנות המעקב הראשונות. ב-11 בוצע ביופסית מעקב אחת, לפחות, ובכל החולים פרט לאחד הייתה עדיין עדות לנזק לרירית בביופסיה האחרונה שנערכה לפני המוות. ממאירות הייתה הסיבה הנפוצה ביותר לתמותה בחולים אלו.
שיעורי התמותה היו נמוכים ב-87% עם החלמת הרירית, השוואה לנזק קבוע לרירית המעי, למרות שהקשר לא היה מובהק סטטיסטית (p=0.06).
החוקרים ממליצים על מעקב מסודר עם ביופסיות מעי בחולים שאובחנו עם מחלת צליאק כמבוגרים. הם קוראים לערוך ביופסיה של המעי לאחר שנה אחת של טיפול בדיאטה נטולת-גלוטן, ובחולים עם נזק קבוע לרירית למרות הדיאטה, יש לערוך מעקב הדוק, עם הערכות חוזרות של הרגלי התזונה, ובמידה וקיימים תסמינים, יש לחפש אחר אפשרויות נוספות.
Am J Gastroenterol 2010
לידיעה במדסקייפ