מאת ד"ר עמית עקירוב
מחקר גדול מגרמניה, שתוצאותיו פורסמו במהדורת 14 ביוני של Diabetes Care, מאשר כי בצעירים רבים עם סוכרת מסוג 1, ניתן לזהות נוגדנים עצמיים כנגד בלוטת התריס ומחלת צליאק.
במדגם שכלל קרוב ל-30,000 חולי סוכרת מסוג 1, ב-20% מהחולים זוהו נוגדנים כנגד בלוטת התריס וב-11% זוהו נוגדנים עצמיים האופייניים למחלת צליאק. עם זאת, נוגדנים כנגד תאים פריאטלים נוגדנים כנגד בלוטת האדרנל היו נדירים.
החוקרים מסבירים כי הקשר בין סוכרת מסוג 1 ובין מחלה של בלוטת התריס ומחלת צליאק ידוע היטב. בשנת 2005, פורסמה המלצה מטעם ה-ADA (American Diabetes Association) לפיה לאחר אבחנת סוכרת מסוג 1 בילדים ומתבגרים, יש לנטר את תפקודי בלוטת התריס לאחר איזון מטבולי, ולערוך בדיקות סקר לנוגדנים אופייניים למחלת צליאק זמן קצר לאחר אבחנת סוכרת,
על ניטור תפקוד בלוטת התריס ולערוך בדיקות נוגדנים למחלת צליאק זמן קצר לאחר אבחנת סוכרת ובהמשך בנוכחות הפרעות גדילה, הפרעה בעלייה במשקל, ירידה במשקל או תסמינים של מערכת העיכול.
המאמר הנוכחי מסייע בכימות הסיכון של חולי סוכרת מסוג 1 למחלות אוטואימוניות נוספות.
28,671 החולים במחקר לקחו חלק ביוזמת Diabetes Prospective Documentation Initiative בין 1990 ו-2008. כולם עברו בדיקה אחת לפחות לזיהוי נוגדנים עצמיים, וכולם היו מתחת לגיל 30 (9431 היו מתחת לגיל 12, 15,495 בגילאי 12-18 ו-3745 בגילאי 18-30 שנים).
מבין קרוב ל-15,000 חולים שעברו בדיקות סקר לנוגדנים עצמיים כנגד תאי-ביתא, ב-81.6% זוהה לפחות סוג אחד של נוגדנים עצמיים. אלו ללא נוגדנים עצמיים כנגד תאי ביתא, היו צעירם יותר משמעותית בעת הופעת סוכרת (8.4 לעומת 9.1 שנים, p<0.0001). בחולים עם נוגדנים עצמיים כנגד תאי ביתא, לא תועדו הבדלים בסיכון לסמנים אחרים, ולכן לא ניתן להתייחס לתהליך אוטואימוני כנגד תאי ביתא כסמן להפרעות אוטואימוניות נוספות.
קרוב ל-25,000 חולים עברו בדיקות סקר לנוגדנים עצמיים כנגד בלוטת התריס, עם תוצאות חיוביות ב-19.6%. מבין קרוב ל-14,300 שעברו בדיקות סקר לנוגדנים מסוג Tissue Transglutaminase, 10.7% היו חיוביים לסמנים למחלת צליאק.
בקרב נשים עם סוכרת מסוג 1, ב-62% זוהו נוגדנים כנגד בלוטת התריס. חולים עם נוגדנים עצמיים כנגד בלוטת התריס היו מבוגרים יותר (15.3 לעומת 13.4 שנים, p<0.0001), עם מחלת סוכרת ממושכת יותר (6.7 לעומת 5.3 שנים, p<0.0001), בהשוואה לאלו ללא נוגדנים עצמיים.
גם חולים שהיו חיוביים לנוגדנים מסוג Tissue Transglutaminase סבלו ממחלת סוכרת ממושכת יותר (5.6 לעומת 5.0, p<0.0001).
רק ב-283 חולים זוהו נוגדנים עצמיים לתאים פריאטלים (15.8% מהנבדקים); חולים אלו היו מבוגרים יותר (15.8 לעומת 14.3 שנים, p<0.001) ועם מחלת סוכרת ממושכת יותר (8.3 לעומת 6.1 שנים, p<0.0001). ב-94 חולים (3.3% מהנבדקים) זוהו נוגדנים כנגד בלוטת האדרנל.
לרוע המזל, אין נתונים בנוגע לסיבות בגינן נערכו הבדיקות לנוגדנים כנגד תאים פריאטלים או נוגדנים כנגד בלוטת האדרנל, עובדה המגבילה את ההתייחסות לממצאי המחקר.
Diabetes Care 2010
לידיעה במדסקייפ